מספרים על אדם שהגיע אל עולם האמת ושם הוצג לפניו סרט אותנטי ממהלך חייו. לאורך הסרט הוא זיהה עקבות של שני זוגות רגליים שפסעו בצמידות, אך לא כל הזמן. בחלקים מסוימים נעלמו לפתע עקבות של אחד הזוגות ונותרו עקבות של זוג אחד בלבד. שאל האיש של מי שני זוגות רגליים. השיבו לו כי זוג אחד הוא שלו, והשני – של הקדוש-ברוך-הוא שצעד יחד עמו.
 
"אם כן מדוע בקטעים מסוימים נעלם זוג אחד של עקבות?", שאל. הסבירו לו: "שים לב כי אלו הם השלבים הקשים בחייך, רגעי הניסיונות והמשברים. בשעתו, אולי נדמה לך כי ננטשת ונותרת לבד, אולם האמת היא שהזוג הנותר של העקבות הוא של הקדוש-ברוך-הוא. העובדה שכן שרדת את הקשיים והצלחת להמשיך במרוץ החיים הייתה בגלל שהבורא נשאך על כפיו והעביר אותך את המשוכות".
 
*
 
כל חיינו מודרכים על-ידי הבורא. הוא מוביל אותנו בעליות וגם בירידות. לפעמים אנו חשים כי חיינו נמצאים במדרון תלול, עד שאנו סבורים כביכול כי זהו הדבר הרע ביותר שמתרחש. אולם גם אז, גם כשאנו חווים אירועים שונים המביאים אותנו להרגשת חוסר אונים, גם אז הבורא הוא זה שמוביל אותנו. אדרבה – אז הוא נושא אותנו הרבה יותר מאשר בזמנים אחרים וממשיך להצעיד אותנו לעתיד חיינו.
 
האם ניתן לומר על אותם רגעי ירידה, רגעים של אובדן ושיברון לב – כי הם בעצם טובים? התשובה היא חד משמעית: כן. התחושה השלילית שמאיימת להשתלט עלינו נובעת משום שאין אנו מודעים לכלל התוכנית האלוקית. אנו נחשפים לחלק קטן ממנה ולא מצליחים לקלוט את הטוב שבכך. אך אם היה בכוחנו לראות את התמונה כולה – ברור שהיינו מבינים את הכוונה הנסתרה וכיצד הכול נעשה לטובתנו.
 
לפעמים, כעבור זמן קצר מתגלית כוונתו של הבורא ואנו קולטים כי החוויה הלא נעימה שחווינו הייתה בעצם מין מקפצה שעמה הגענו למקום טוב יותר. אך גם כאשר הדברים לא מתגלים לנו, זו האמת. גם החלקים הלא נעימים כשהם לעצמם מתוך התמונה אינם אלא חלק מתמונה אחת גדולה שבעצם היא יפה מאין כמוה.
 
בתורת החסידות מוגדרים רגעי הירידה "ירידה לצורך עלייה". בקפיצה למרחק, מסיג הקפצן רגל אחת אחורנית, כדי לקבל עמדת זינוק שתעצים את הקפיצה. הרגל המוסגת צעדה למעשה לאחור, אבל בעצם זהו חלק מתהליך הזינוק שמבטיח התקדמות מוצלחת יותר. כך גם במסלול החיים שמתווה לנו הבורא, הרגעים הלא נעימים אינם אלא מקפצה לקידומנו אל הטוב והרצוי לנו.
 
*
 
בימים אלו אנו נמצאים בסיומה של הגלות. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מסביר כי הגלות הארוכה נועדה להכין אותנו אל הזמן המופלא של הגאולה השלמה. זו אמנם חוויה לא נעימה כלל ועיקר, אך דווקא על-ידי שאנו עוברים אותה נגיע אל הגאולה השלמה מוכשרים וראויים.
 
האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק), השווה את הגלות לשחור הלילה. הלילה הוא חשוך ואפל ובסיומו החושך מתגבר והאפלה הרבה יותר משמעותית. אך כאשר מגיעים לזמן כזה יודעים כי אנו קרובים יותר אל הזריחה הממשמשת ובאה.
 
זהו השלב בו אנו נמצאים כעת. אנו נמצאים ברגעי הסיום של השחור והאפלה. החושך כפול ומכופל, האפלה סמיכה ומקשה מאוד – אבל זה אומר שהפצעת האור קרובה יותר מאי פעם. תכף ומיד ממש יזרח אורו הגדול של המשיח – הרבי מליובאוויטש – וכולנו נעבור אל הגאולה הנכספת והמיוחלת.