אחד מתפקידיו המרכזיים של משה רבינו היה לנהל את המערכת המשפטית של עם ישראל. משה עמד בראש בית-הדין הגדול, שברבות השנים קיבל את הכינוי 'סנהדרין', ודאג לכינון צדק ויושר תורניים באוהלי ישראל. הוא עשה הכול כדי שהעם ילכו בדרכי התורה ולא יסטו ממשפטיה אף כמלוא נימה.
 
רצון האלוקים עמד תמיד בראש מעייניו של משה. כדי שיתמלא הרצון בדיוק מושלם היה נכון לשלם כל מחיר. כאשר פעם אחת יצאה מפיו הוראה שאינה תואמת לדבר השם – הוא הזדרז לומר בפה מלא 'טעיתי', מבלי לחשוב על הפגיעה שאולי תיגרם לכבודו.
 
ולא רק משה. גם כלל חכמי הסנהדרין, בכל הדורות, נדרשו שלא לחוס על כבודם במקרה של חטא לדבר השם. בפרשת השבוע אנו למדים כי כאשר מתברר לחכמי הסנהדרין כי הכשילו את העם בהוראת טעות – עליהם לשאת באחריות פומבית ו(בתנאים מסוימים) להביא קרבנות כפרה על כלל ישראל.
 
*
 
לפני שבועות מספר התמנתה אישיות חדשה לראשות בית-המשפט העליון. בטקס המינוי נשמעה אמירה מקוממת במיוחד מפי אחד מבעלי התפקידים המכובדים ביותר בישראל, לפיה מי שעומד בראשות בג"צ ממשיך כביכול את דרכו של משה רבינו. האיש ערך השוואה מגוחכת בין הסנהדרין לבין בג"צ כאילו מדובר בחוליות של שרשרת אחת ארוכה.
 
גם אם נתעלם מהנתונים הייחודיים לאישיותו ולמעמדו של משה רבינו – אדם שהיה רבם של כל הנביאים, חולל מופתים שכמותם לא היו עוד בהיסטוריה ועמד בין הקדוש-ברוך-הוא לבין עם ישראל וכלשונה של תורת החסידות – שימש 'ממוצע מחבר' ביניהם; גם אם נתייחס רק לעצם התפקיד של עמידה בראש הסנהדרין – הרי שאיוולת מוחלטת היא להשוות אליו את העומד בראש בג"צ.
 
בג"צ אינו מקדש את ערכי היהדות, בלשון המעטה. למרבה הצער, הוא מקדש את המאבק בהם. במסווה של דמוקרטיה, כבוד האדם ועוד שלל ניבים מאוצר מכבסת המילים של אשפי שפת התקשורת – הפך המוסד הזה לספינת הדגל של מלחמת החורמה בקודשי היהדות. ההפך המוחלט מתפקידו האבסולוטי של מוסד הסנהדרין, שכל קיומו נועד לשמור על צביון תורני טהור לעם היהודי. השוואת בג"צ אל הסנהדרין היא בעצם הרבה יותר מאיוולת. היא מין ביטוי של 'רצחת וגם ירשת'.
 
*
 
אחד התארים המיוחדים של משה רבינו וממשיכי דרכו הוא 'נשיא'. בספרי קבלה מופיע, כי 'נשיא' הוא ראשי התיבות – ניצוצו של יעקב אבינו. יעקב אבינו, על פי חז"ל, היה 'נשמה כללית' – כלומר, הכיל בנשמתו את כלל נשמות האומה – וכמוהו משה רבינו וממלאי מקומו כנשיאי ישראל הכילו את כלל נשמות ישראל שבדורם.
 
מי שעומד בראש בית-המשפט העליון בוודאי אינו במעמד הזה. האחראי להשוואה המגוחכת נושא גם הוא בתואר נשיאותי, והוא לא פחות רחוק ממעמד כזה.
 
לא מכבר ציטטנו כאן קטע ממכתב של הרבי מליובאוויטש אל מר יצחק בן צבי, בו מתנצל מדוע לא פונה אליו בתואר נשיא: "מיום הלכי ל'חדר' ועוד קודם לכן, החל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה... וכחלק מעתיד מזהיר זה... יהיה (לעם ישראל) נשיא... שאין על גביו אלא ה' אלוקיו... ולכן כל כך קשה לי להשתמש בתואר זה בקשר עם עם בני ישראל בעת אשר... בני ישראל דוויים סחופים ומטורפין, וייסורין באין עליהם'".
 
אם כן, נשיא אמיתי הוא מי שיעמוד בראש הסנהדרין ברגע שתבוא הגאולה השלמה. זהו מלך המשיח בכבודו ובעצמו, ורק מי שראוי להלום כתר כזה זכאי להיקרא ממשיך דרכו של משה רבינו. בדורנו נחשפנו לאישיות אחת ויחידה כזו – הרבי מליובאוויטש.