ביום שישי י' בשבט תימלאנה 62 שנים לפטירתו של הרבי הקודם מליובאוויטש, כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק). אדמו"רות – כפי שמכונה תפקיד ההנהגה בחצר חסידית – היא תפקיד שעובר בירושה. לאדמו"ר הריי"צ לא היו בנים, אלא בנות (שלוש), כך שמילוי מקומו יועד בירושה לאחד החתנים.
 
שני חתנים היו בחיים בעת פטירת אדמו"ר הריי"צ (השלישי נרצח בשואה). החסידים נשאו אפוא עיניים אל שני החתנים וחלקם התלבטו מעט במי לבחור. התלבטות שנבעה בעיקר ממוסכמות ותוויות.
 
דרכם של אדמו"רים ובני משפחותיהם ללכת עם בגדים אופייניים. הרבי מליובאוויטש המוכר לנו לא הלך עם בגדים כאלה, אלא עם בגדים שנראו הולמים יותר אנשי עסקים ואקדמאים. גם עברו של הרבי נחשב לא שגרתי בחצר חסידית. הרבי בוגר אוניברסיטאות ברלין ופריס, בהן למד לאחר נישואיו מסיבות הידועות לו ולחמיו. עובדות חריגות אלה הקשו מעט על הבחירה בו לתפקיד וגרמו לחלק מהחסידים לחשוב ברצינות על החתן האחר.
 
אולם מהר מאוד התעלו חסידים מעל הקושי הזניח. אישיותו המזהירה של הרבי האירה ובהקה מעל לכול מוסכמה או תווית. רבי הוא ראשי התיבות – ראש-בני-ישראל, וככל שנקף הזמן וחסידים התחככו יותר ברבי, נהיה להם יותר ויותר ברור כי הוא ולא אחר הולם את המעמד הייחודי.
 
*
 
הרבי מצדו כלל לא שש לתפקיד. גם כאשר לכלל החסידים כבר היה ברור כי רוצים בו, הביע הרבי התנגדות נחרצת למינוי. אולם החסידים לא הרפו מלהפציר, ולאחר שנה תמימה נעתר הרבי לתחנונים.
 
נכנס הרבי לתפקידו, והמשיך להוכיח כי אכן אינו שגרתי. הרבי קיבל חצר חסידית קטנה ופצועה, בעיקר מנגישות הסובייטים בברית-המועצות וגם ממוראות שואת אירופה, והפך אותה לתנועת ענק חובקת עולם ומלואו.
 
השינוי הדרמטי שחולל הרבי, עיצב מחדש לא רק את פניה של חסידות חב"ד כי אם את פני כל היהדות בדורנו. הרבי הפך את חסידיו לשלוחים, המפוזרים בכל פינה ברחבי תבל ומביאים את בשורת היהדות בהגשה נעימה ובסבר פנים יפות. בפעילותם הברוכה של השלוחים משתקפת אהבתו האין סופית של הרבי לכל יהודי, והאהבה הזו מפעפעת בקרבם של אלפים ורבבות וזוקפת את קומתם וגאוותם היהודית.
 
אין ולא היה בעולם אדמו"ר מסוגו של הרבי. הרבי אכן אינו שגרתי, ופעילותו והצלחתו עוד יותר לא שגרתיות.
 
*
 
בכל דור ישנה אישיות רמת מעלה, שמיועדת על-ידי הקדוש-ברוך-הוא לתפקיד המשיח – ברגע שיחליט להביא את הגאולה השלמה. תיעודים שונים מלמדים כיצד לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, האמינו תלמידים של אנשים בשיעור קומה לא שגרתי – כי רבם הוא מי שיועד לתפקיד המיוחד והלא שגרתי. לעתים הייתה זו אמונה כבושה ולעתים – אמונה גלויה וסוחפת.
 
הרבי מליובאוויטש הוא השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד. האדמו"רים בשושלת היו כולם במעמד ראש-בני-ישראל (ראשי התיבות 'רבי'), ולכן בכל דור האמינו החסידים כי רבם הוא המשיח הפוטנציאלי. בדורנו, פרצה האמונה הזו וקיבלה ממדים לא שגרתיים. הן בגלל אי-השגרתיות המאפיינת כל דבר שכרוך ברבי, ועוד ועיקר – בגלל התאמתו המובהקת של הרבי לקריטריונים ההלכתיים של תפקיד המשיח ובגלל רמזים נבואיים מפורשים על כך שנשמעו מפיו.
 
אנו מייחלים אפוא לראות כבר בהתגשמות האמונה הזו. גדולה אמונתנו כי כבר את י' שבט הקרוב נציין לאחר התגלותו של הרבי לעין כול כמלך המשיח, אמן ואמן.