פלח רחב בחברה תופסים האנשים האפורים. אלה שאינם בולטים בכישוריהם ותכונותיהם, לא לטובה וגם לא לרעה. אם אלה תלמידים בכיתה – הם לא מבריקים וגם לא מפריעים. אם אלה אנשים בקהילה – הם לא מובילים וגם לא מזיקים. הם חיים את חייהם כמו שהם, במונוטוניות אפרורית, בלי למשוך זרקורים.
 
החברה ככלל ממהרת להפנות זרקורים לטיפוסים הבולטים. מאלה שאינם בולטים ואינם מושכים תשומת לב היא נוטה להתעלם. לא התעלמות מכוונת, אלא פשוט אי שימת לב. הטיפוסים האפורים מצדם לא דוחים ניסיונות של התייחסות. בחלקם הגדול הם היו שמחים מאוד לקבל מנת תשומת לב. אבל לצערם זה לא מצליח להם.
 
מורה טוב הוא זה שלא מתעלם מאף אחד. זה שלא רק טופח על שכמם של מצטיינים במיוחד או מטרפד מפריענים במיוחד, אלא גם מתייחס כראוי לאלה שנתוניהם אינם מודגשים לכאן או לשם. מנהיג איכותי הוא זה שלא מתעלם גם מהאנשים הפשוטים. זה שיודע להעניק יחס ראוי ומועיל גם לאלה שאינם מחוללים גדולות ונצורות או לחילופין מהומות.
 
להגיע לכל אינדיבידואל, להעריך אותו כמו שהוא, להאיר לו פנים ולעזור לו להתקדם במשעול ההולם אותו. זוהי משנתה האיכותית של הנהגה – בכל התחומים ובכל הרמות.
 
*
 
בפרשת-השבוע מסופר על ההתגלות האלוקית למשה רבינו בסנה. הסנה הוא עץ סרק, שלא 'מציק' לאף אחד וגם לא מניב תועלת מיוחד. כשמו כן הוא – סרק. ודווקא בו התגשמה ההתגלות האלוקית. דווקא בו התגלמה התופעה הניסית המופלאה של אש שבוערת ואינה מאכלת.
 
בכך רמז הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו כלל חשוב בהנהגה – לזכור גם את אלה שבבחינת סנה. אלה שמזוהים כעצי סרק, להם אין במה להתבלט. להגיע גם אליהם ולתת להם לבטא את עצמם באופן ההולם אותם.
 
הרבי מליובאוויטש דיבר לא אחת על כך, שמהפכים הרי גורל עשויים להתבצע על-ידי איש פשוט ואפור. לחיצת כפתור אחת יכולה לשלוח טיל הרסני, שישנה לחלוטין את פני העולם – ואת הלחיצה הזו יכול לבצע גם איש אפור ועלום שם – בתנאי שהיה מי שהוביל אותו אל מקום הימצאו של הכפתור הגורלי.
 
וכך גם לטובה: 'לחיצת כפתור' אחת יכולה לשנות לחלוטין את פני העולם. ובלשונו המפורסמת של הרמב"ם: "עשה מצווה אחת – הכריע את... כל העולם כולו לכף זכות וגרם... תשועה והצלה". די במעשה טוב אחד שיהווה 'הקש ששבר את גב הגמל'. מצווה אחת שתגרום לקדוש-ברוך-הוא לחולל לכולנו את מהפך הגאולה השלמה. ואת המצווה הזו יכול לבצע גם האיש הפשוט והאפור – בתנאי שהיה מי שהוביל ולימד אותו מה לעשות, היכן 'ללחוץ'. 
 
*
 
אנשים שזכו לעמוד במחיצתו של הרבי, מרבים לספר על ההערכה האינדיבידואלית להם זכו. גם כאלה שמוגדרים בחברה אפורים ופשוטים – חשו בשעה שהרבי דיבר עמם, או אפילו רק הביט עליהם, כי הם ממלאים את כל ישותו, כאילו היו יהלום יקר. הרבי בעצמו השתמש בדימוי הזה כדי להסביר כיצד מצליח במשך שעות על גבי שעות לעמוד ולקבל יהודים: "כשסופרים יהלומים – לא מתעייפים".
 
קשה להאמין שמישהו מאיתנו מסוגל לחוש באמת שכל יהודי הוא יהלום. אבל מן הראוי שלפחות נחקה הנהגה כזו. שנשכיל לא להתעלם גם מאלה שאינם בולטים ואין להם שום נתונים מודגשים. שנעניק גם להם את תשומת הלב לה הם זקוקים. מעבר לאנושיות המתבקשת שבכך, זה בוודאי יקרב יותר – גם אותנו וגם אותם – אל האפשרות ללחוץ על 'הכפתור הגורלי', שיביא לכולנו את הגאולה השלמה תכף ומיד ממש.