הגבולות המקראיים של ארץ ישראל (מופיעים בפרשת השבוע) שונים מתוואי הגבולות כיום. מצפון, הם כוללים נתח נכבד מלבנון – בערך עד קו הרוחב של צפון בירות, שבמזרחו חורג אל תוך סוריה. מדרום הם מסתיימים מעט אחרי באר שבע, אולם במערב-הדרום הם ממשיכים עד ואדי אל-עריש.
עבר הירדן המזרחי נחשב גם הוא במובנים מסוימים ארץ ישראל. הוא כולל שטח נכבד מירדן, ומשם – בקו אורך עד מעבר לקצה רמת הגולן.
כאשר כבשו אבותינו את הארץ לגבולותיה האמורים, הם התמודדו עם צבאות הרבה יותר משמעותיים (יחסית) מאלה שעומדים כיום מולנו. בעבר הירדן המזרחי הם ניצחו את המלכים החזקים בעולם – סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, ובתוך ארץ ישראל הם הביסו חילות של שלושים ואחד מלכים!
המאבק על הארץ היה לא קל ולא קצר. הוא נמשך שבע שנים תמימות מפרכות. אולם אבותינו היו נחושים ומלאים בתעצומות רוח. ההבטחה האלוקית כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל מלאה את כל ישותם. הם שמו את מבטחם בריבון העולמים – וזכו לנסים של ממש. המפורסם שבהם הוא 'שמש בגבעון דום' – עצירתם של גרמי השמים במקומם, כדי שאור היום יקל על הלוחמים להביס את האויב.
*
בכל שנות ההיסטוריה הייתה ארץ ישראל נחשקת על-ידי העמים. החל משלושים ואחד המלכים הנזכרים, ששלטו כל אחד על חבל ארץ זעיר ובלבד שיהיה מאדמת ישראל (שנקראה אז כנען), עבור לבבלים, היוונים והרומאים ועד לביזנטים, הצלבנים, התורכים והבריטים.
לפני 63 שנה העניק הקדוש-ברוך-הוא לבניו הזדמנות פז והחזיר לנו את השליטה על הארץ. אם הייתה ברבי השלטון דאז התבונה, היו קולטים כי מדובר בעת רצון אלוקית, ובהתאם – מכוננים שלטון שמושתת על אדני התורה. אילו זו הייתה המציאות – כבר היינו מזמן בתוך הגאולה השלמה, כפי שעולה מדברי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. לדאבוננו, המציאות הייתה אחרת – ולכן אנו עדיין שרויים בגלות.
מכל מקום, למרות האופי השגוי של השלטון, הואיל אבינו שבשמים לחולל למעננו נסים של ממש. ניצחנו במלחמות חסרות סיכוי וניצלנו ממפגעים קטלניים. כמובן, לא כל הדרך הייתה סוגה בשושנים והיו לנו הרבה אבידות. אך ברובן הן נולדו בעטייה של התנהלות תבוסתנית.
כמעט בכל השנים, חשו הקברניטים הפוליטיים שלנו כאילו אנחנו חייבים להתנצל בפני העולם על כך שאנו מעזים לשלוט בארצנו, והתחושה הזו היא שעומדת בעוכרנו עד עצם היום הזה. היא זו שאשמה בכל הויתורים המפליגים שלנו – החל מחצי האי סיני, עבור לעזה ויריחו ועד לגוש קטיף. ויתורים שאין בהם בדל של היגיון, וגם המציאות הוכיחה כי הם רק דרדרו את מצבנו והזיקו לביטחוננו.
*
הגיע הזמן שנחקה את אבותינו. שנמלא את ישותנו ברוח ההבטחה האלוקית כי זו ארצנו, ובצדקת נוכחותנו בה. שלא נתבייש לעמוד בגאון מול העולם ולהכריז מתוך אמונה עמוקה כי על הקושאן שלנו על הארץ אף אחד לא יכול להתווכח. לפני כאלפיים ושמונה-מאות שנים כבר הובטח לאבי אומתנו אברהם כי הארץ הזו תהיה לבניו, לנצח, ועל ההבטחה הזו אף אחד לא יכול לערער.
הבה נחדל לפחד מהצל של עצמנו, ונראה את ההצלחה השמימית – כמו אבותינו. עצם הנכונות מצדנו לעמוד על זכותנו התנ"כית תוביל אותנו אל השלום והביטחון המיוחלים, ובד בבד תצעיד אותנו אל הגאולה השלמה – העידן בו השלום, הביטחון וכל הדברים הטובים שיכולים להיות, יגיעו אל שיאם.
