החופש הגדול. מושג קטן עם מטען גדול. תופעה בעלת השפעה על רוב האזרחים בישראל. בראש ובראשונה, על הילדים, שמחכים לו בכיליון עיניים – למרות שאין להם הרבה מה לעשות בו. אחריהם (ואולי לפניהם) באים המורים, ששנה שלמה ממתינים לאתנחתא מהזירה החינוכית המתישה. ולעומתם עומדים ההורים, שפוכרים אצבעות ומחכים לרגע שהחופש יסתיים.
כמו רובם של הדברים בחיינו, גם לחופש יש יתרונות וחסרונות. אלא שאם משכילים לנצל כראוי את היתרונות, הם מגמדים את החסרונות ויכולים אף להעלימם.
*
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח נסע פעם לביקור במחנה-קיץ לבני נוער. כאשר חזר, ביטא תחושת החמצה על שעות הנסיעה שעברו עליו. אותם נערים אצלם ביקר הרבי, בילו למעלה מחודשיים בחופשה – והרבי הביע תמיכה בכך, בעצם ביקורו אצלם. אך לגבי עצמו, הפריעו לו אותן שעות ספורות שלא מוצו כרצונו.
הבנה נכונה של מטרת החופש מסבירה היטב את גישת הרבי. חופש אינו הפסקה לשם הפסקה. עצירת מרוץ החיים והתפרקדות באפס מעשה. החופש, הן המנוחה בו והן בעיסוקים שמוצאים בו, מיועדים אך ורק לטעינת כוחות ולמילוי מצברים להמשך החיים.
באותה מידה, ששינה לא מיועדת לבריחה או להתנתקות מהמציאות, אלא היא פעולה חיונית לתפעול השוטף של המכונה האנושית – והראיה, שבשעת השינה נחים רק כוחות מסוימים של האדם, ואילו כוחות אחרים מתעוררים לחיים ופועלים יותר (במערכת העיכול, למשל) – כך גם החופש נועד להזין באנרגיות תורמות להתייעלות בהמשך העבודה. החופש אפוא חיובי – כל עוד הוא מנוצל נכון ומוכיח את תרומתו. אחרת, הוא הפסד מוחלט או גרוע מכך – נזק של ממש.
זו נקודת ההבדל בגישת הרבי – בין החופש של הנערים לבין שעותיו שלו. מסגרת חינוכית הולמת למשך החופש, עשירה בחוויות לגוף ולנפש – מהווה קרקע פורייה להשרשת ערכים, שבמסגרת השגרתית קשה יותר להנחיל. נערים שנמצאים במסגרת כזו (שמתאימה כמובן לחופש בלבד ולא לכל השנה), מתמלאים באנרגיות שתורמות תרומה נפלאה. אצלם, מוכח החופש כמנוף חינוכי רב עצמה, שאין לו תחליף.
אך לעצמו. לכן גם נסע הרבי למחנה-הקיץ – משום שידע שבכך יתרום לנערים תרומה חינוכית גדולה. אבל לגביו עצמו לא ראה הרבי צורך בחופש כזה ולכן חש החמצה באותן שעות של יציאה מהשגרה.
*
מדוע אכן לא הרשה הרבי לעצמו מעט חופש? מאז קיבל את תפקיד המנהיגות של חסידות חב"ד, אף פעם לא יצא הרבי לחופשה ולו הקצרה ביותר. מדוע?
הרבי לא סיפק לעניין הסבר ממצה. ייתכן, שהסיבה נעוצה בתפקיד המהותי של הרבי. רבי הוא ראשי-התיבות: ראש-בני-ישראל. בכל דור ישנו 'צדיק יסוד עולם', שנחשב למוח והראש של כלל ישראל. נמצא כי תפקודו הרוחני של רבי חיוני לקיומו של עם ישראל. ובעצם – של העולם כולו, כפי שמוסברים הדברים בהרחבה בתורת הקבלה והחסידות.
יציאתו של רבי לחופשה משולה במובן מסוים ליציאתו של מוח לחופשה. כשם שרגע אחד של מוח לא פעיל מהווה לגוף נזק בלתי הפיך – כך גם ישפיע רגע אחד של רבי בחופשה על כלל ישראל.
זו גם אחת הסיבות לאמונה בהמשכיות החיים של הרבי. על פי התורה, אין לעולם אפשרות להתקיים בלי 'צדיק יסוד עולם'. הרבי, שממלא תפקיד זה מזה עשרות שנים, מעולם לא העביר אותו למישהו אחר. להיפך – הוא רמז ברורות כי הוא יישאר בתפקיד עד ביאת המשיח, ועד בכלל. על פי דבריו אנו מאמינים כי רצף חייו מעולם לא נקטע, ולא ייקטע!
