שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.
בפנימיותנו – כולנו מצפים באמת לישועה. אבל צריך שציפייה הזו תהיה ממשית, בעלת משמעות מעשית על כל צעד ושעל בחיים
יט אייר התשע"א (23.05.2011)
ירושלים, תשפ"א (כן, זו לא טעות).
באחד הרחובות המתפתלים בסמוך להר הבית, למרגלות בית-המקדש השלישי, פוסעים אב ובנו ומשוחחים.
מסקרן את הבן להכיר תחושות מימים שעברו ואינם.
"אבא", הוא מתעניין, "בימים
שלפני הגאולה השלמה – כאשר התמודדת עם אותו דבר מוזר עליו סיפרת לי פעם, שנקרא
יצר-הרע – האם האמנת באמת שפתאום
יופיע המשיח והכול ישתנה?".
האב זע קצת בחוסר נוחות ומשיב:
"בוודאי שציפיתי למשיח. בכל התפילות, שבזמן הגלות נאמרו בנוסח שונה מכפי שהן
נאמרות בגאולה – ביקשתי מהקדוש-ברוך-הוא: 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', 'את צמח
דוד עבדך מהרה תצמיח'. בכל פעם שברכתי ברכת המזון, שבזמנו גם היא נאמרה בנוסח שונה
– שבתי וביקשתי 'רחם השם אלוקינו על ישראל עמך, על ירושלים עירך ועל ציון משכן
כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך'. ציפיתי גם ציפיתי".
אבל הבן לא מוותר. הוא מבקש לחדור
פנימה, עמוק אל נבכי הלב של אביו: "אני לא שואל מה אמרת. מעניין אותי
מה הרגשת בתוככי נשמתך. שם בפנים, היכן שלאף אחד מלבדך אין גישה – האם
ציפית באמת?
*
התסריט הזה יכול להתממש אצל כולנו. כל
אחד ואחת מאתנו עשוי להיות האב או האם של תשפ"א. ילדינו, עצמנו ובשרנו, ישאלו
אותנו אם ציפינו לישועה – ומה נענה להם? האם נוכל לענות בפה מלא: כן, ציפינו! בכל
הלב האמנו באמונה שלמה בביאת המשיח! כל מעיינינו היו נתונים בכיסופים לרגע המיוחל
של הופעת המשיח! או שמא ניאלץ לגמגם בפנים מכורכמות ולהתפתל בהסבר, עד כמה היו
קשים החיים בגלות, עד כמה היה קשה לחיות עם המטרד המעיק – היצר הרע, וכי מי שלא חי
אז לעולם לא יבין זאת.
האמת היא, שגם כיום שוכן בקרבנו ילד.
"ילד חכם ומסכן", כפי שמכנה שלמה המלך את היצר הטוב שבנו. קול הילד הזה
הוא קול האני האמיתי שלנו והוא – מצפה באמת לישועה. הוא מצפה כי נזהה שה"חלק
אלוקה ממעל ממש" שבנו – הוא האני האמיתי שלנו. הוא רוצה כי נזדהה בכל
הווייתנו עם מאווייו הטהורים, המבוססים על ציפייה דרוכה לגאולה האמיתית והשלמה.
בפנימיותנו – כולנו מצפים באמת לישועה.
אבל צריך שציפייה הזו לא תישאר קול פנימי ואילם, חנוק באורחות-חיים גלותיות
ובחשיבה גלותית. הציפייה צריכה להיות ממשית, בעלת משמעות מעשית על כל צעד ושעל
בחיים. כאשר אנו מתפללים "כי לישועתך קיווינו כל היום", זו צריכה להיות
אמירה שאינה בגדר מס שפתיים, אלא כזו שנובעת מקירות לבנו המורתח ומתמצית ישותנו
המייחלת.
*
המפתח להגיע לציפייה אמיתית הוא לימוד
בתורת הגאולה. כאשר לומדים מהי גאולה – יודעים אל מה לצפות, יודעים איך לצפות,
וממילא מתחזקת ומתלבה הציפייה שכאמור אצורה בנשמתנו.
כאשר למדים והוגים בתורת הגאולה גם
מתבהרות תהיות שונות שמעסיקות את המוח. לימוד מעמיק ונכון של הסימנים שמפרט
הרמב"ם לאישיותו של מלך המשיח, למשל, מוביל להכרה באמת שאין בלתה, כי הדמות
היחידה בדורנו שהולמת את כל הסימנים היא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
השבוע, לפני 44 שנים, התרגשו מיליוני
יהודים בעולם לשמע הבשורה: "הר הבית בידינו". כעת אנו מצפים לבשורה
הגדולה מכולן – הבשורה כי בית המקדש השלישי 'בידינו', מתנוסס לתפארה על הר הבית.
נעשה את שלנו למימוש הציפייה והבשורה, ובוודאי יעשה גם הקדוש-ברוך-הוא את שלו ויוריד
במהרה את בית-המקדש מהשמים.
אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il