הטבע הוא כביכול רצף של ניסים שחוזרים על עצמם בקביעות ובהתמדה. אלו התרחשויות ניסיות לא פחות מההפתעות הבלתי צפויות, אם לא יותר מהן
יציאת מצרים הייתה רצופה ניסים מדהימים. הגדול שבכולם נחשב הנס שארע ביום השביעי ליציאה (שביעי של פסח): קריעת ים סוף. מי הים נבקעו לשניים ובני ישראל נמלטו מהמצרים דרך שביל היבשה שנוצר מהבקיעה.
כיום, כאשר אנו מכנים אירוע בשם נס, זו בדרך כלל התרחשות שההסתברות שלה נמוכה או אפסית. כמו החלמה בלתי צפויה ממחלה, או תזמון נדיר שגרר מהלך מפתיע לטובה.
השימוש במילה נס מעורר אסוציאציה של כוח עליון שמתערב בטבע ומשנה אותו. ובמילים אחרות: הוא מפנה את תשומת הלב לאמונה בקדוש-ברוך-הוא, הכול יכול. לכן, מי שמתכחשים לאמונתם ומדחיקים אותה, משתדלים להוציא את המילה נס מהלכסיקון. במקום זאת הם אומרים יד המקרה, מקסימום – מזל.
*
הטעות הבסיסית של אותם אנשים היא בעצם לא בהסתכלות על הנס אלא בהסתכלות על הטבע. כאילו שהטבע הוא מציאות שכן מובנת מאליה, בלי אמונה, ורק הניסים הם שעושים 'בעיות' לחשיבה הכופרת.
למעשה, הטבע הינו תופעה מופלאה לא פחות מהנס. כאשר יוצאים מנקודת ההנחה (המוסכמת לכל הדעות) כי לכתחילה, לפני הכול, לא היה בעצם כלום – הרי שהימצאותה של כל מציאות שהיא, טבעית כמו ניסית, מחייבת נוכחות מתמידה של כוח עליון שיחולל אותה. אותו קדוש-ברוך-הוא שמחולל את הניסים, נחוץ באותה מידה כדי לחולל את הטבע, שמקסים ומדהים לא פחות מכל נס.
השגרה מקהה חושים, וזו הסיבה שקיימת נטייה להפריד בין נס לטבע. הטבע מבוסס על מערכת חוקים וכללים ששומרים על עצמם אלפי שנים והפכו לנורמה מובנת מאליה, ולכן קיימת תחושה כאילו זו מערכת עצמאית בלתי תלויה. רק כאשר מופרת שגרת הטבע על-ידי התרחשות חריגה – מחפשים את מי שאחראי לה. אבל בעצם זהו אותו אחד שחולל – ומחולל – את הטבע השגרתי, ולכן אין לו שום בעיה לחולל בו שינויים פתאומיים, על פי רצונו.
הטבע הוא כביכול רצף של ניסים שחוזרים על עצמם בקביעות ובהתמדה, ולכן לא מזהים את הניסיות שבהם. אך האמת היא שאלו התרחשויות ניסיות לא פחות מההפתעות הבלתי צפויות, אם לא יותר מהן.
*
לפני למעלה מיובל שנים ביקרה קבוצת סטודנטים את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. אחד מהם שאל אם הרבי מסוגל לחולל ניסים. הרבי השיב, כי מערכת החוקים של הטבע היא בעצם השתקפות של תהליכים רוחניים אלוקיים, ולכל יהודי שמורה האפשרות להתחבר אל אותם תהליכים ולשנות בהם דברים, שיבואו לידי ביטוי בניסים של ממש.
בתורת החסידות מוסבר כי ההתחברות הזו מתאפשרת על-ידי לימוד התורה מתוך התבטלות מושלמת אל החכמה והרצון האלוקיים שבה. התורה היא למעשה תוכנית הבריאה האלוקית, ומי שמצליח להתחבר אל התורה מתוך מחיקה מוחלטת של הרגשת ישות – נעשה בעצם מחובר לתוכנית הבריאה, ברמה שמעניקה לו יכולת שליטה. ככל שהחיבור לתורה עמוק יותר – יכולת השליטה על הטבע ממשית יותר.
כאשר מתוארת דמות המשיח בספרות ההלכה, הוא מצוין כמי שמחובר אל התורה ברמה הגבוהה ביותר. מכוחו של חיבור מושלם כזה, מצליח המשיח לחולל את תהליכי הגאולה המופלאים, שכוללים שינויים דרסטיים בחוקי הטבע.
את מספר הניסים שחולל הרבי, קשה לאמוד. רבבות יהודים זכו לישועות ניסיות מברכותיו, ועדיין ממשיכים להיוושע. הרבי, שכאמור לא התכחש ליכולותיו המופלאות, חולל הכול מכוח התורה. וזהו גם הכוח שעמו הוא יחולל ניסי הגאולה השלמה, תכף ומיד ממש.
