החלו ההכנות לחג הפסח. עקרות הבית החרוצות נמצאות כבר בעיצומה של קדחת הניקיון וההברקה, להשמיד להרוג ולאבד כל בדל סורר של חמץ ושל אבק מהבית. המרכולים מפרסמים על סלי קניות משתלמים, חנויות הבגדים מתמודדות גם הן על ארנקי היהודים, ולא פחות מהן – יזמי הנופשונים במחירים אטרקטיביים. אטרקטיביים בעיקר ליזמים.
 
היו זמנים שלהכנות אל חג הפסח היו ניחוחות אחרים. הדאגה שעמדה בראש המעיינות הוקדשה לטלה או לגדי, שייבחר להישחט בבית-המקדש בשעות הסמוכות אל החג. אל קרבן הפסח, אותו יאכלו בליל-הסדר צלוי כראוי, כמנת חג  עיקרית.
 
בימים ההם, בעידן בו עוד לא חלמו על חידושי הטכנולוגיה של ימינו, תכננו אבותינו זמן רב את הנסיעה לירושלים הבנויה. 'נסיעה' שהייתה במקרה הנוח רכיבה, ובמקרה הפחות נוח – הליכה. משפחות משפחות עלו לעיר הקודש מכל רחבי ארץ ישראל וגם מחוצה לה – לאחר שהיטהרו כנדרש, כדי להיות ראויים לכניסה אל הבית הקדוש בעולם ולאכילת בשר הקדשים.
 
גם אז כמובן היו לכולם הוצאות. המצווה לכבד את החג במאכלים טעימים ובמלתחה מרועננת אינה חידוש של הדורות האחרונים. אלא שסביר להניח, כי המצווה הזו הייתה בממדים יותר מגומדים בהשוואה לממדיה המודרניים. יותר העסיקה את המוחות והלבבות ההכנה הרוחנית והגשמית לקראת הביקור הנשגב בבית-המקדש.
 
*
 
אם כנים אנחנו, אם יש בנו ולו קורטוב של אמונה מוחשית – צריכה ההכנה הזו, לפחות במובן הרוחני, להעסיק גם את המוחות והלבבות שלנו. כי האמונה הנכונה – והמחויבת – בביאת המשיח היא כבדבר שעומד לקרות בכל יום, בכל רגע ממש. "אחכה לו – בכל יום שיבוא!". ומיד כשזה יקרה, מיד לאחר שיתגלה המשיח במלוא הדרו לעיני כל העם – נזכה לבניין בית-המקדש השלישי ונתחיל להקריב בו קרבנות.
 
כך שבימים אלה, כאשר חג הפסח ממשמש ובא, ובמיוחד בשבת הנוכחית בה קוראים בבתי הכנסת את פרשת 'החודש' – הפרשה העוסקת בדיני קרבן הפסח, והלבבות מתמלאים בכיסופים לזכות להקריב את קרבן הפסח כמצוותו – זהו הזמן להתכונן באמת למעמד ההקרבה הגדול.
 
ראוי לציין כי לפני שנה בזמן זה התגבשה בבני-ברק יוזמה מפתיעה, שהלבישה את האמונה והכיסופים בפרקטיות של ממש. אנשים התארגנו בקבוצות של מנויים על כבשים, אותם רכשו על תנאי שייבנה בית-המקדש השלישי לפני חג הפסח ותהיה אפשרות להקריבם כקרבנות פסח.
 
היוזמה עוררה הדים, ליבתה את זיק האמונה היהודית והעניקה לה לבוש מוחשי. אך גם מי שלא נוקט בצעד של ממש מסוג זה, גם מי שמאמין באמונה שלמה כי ברגע שייבנה בית-המקדש ימציא הקדוש-ברוך-הוא בדרך שיבחר את כמות הטלאים והגדיים שנדרשת לכל עם ישראל כדי להקריב קרבנות – לא פטור מחובת ההכנה הרוחנית.
 
*
 
ההכנה הרוחנית מתחילה בהחלטה נחושה, להוסיף במצוות ובמעשים טובים – במיוחד באלה שיש בהם סגולה מיוחדת להחשת הגאולה השלמה: תפילות על הגאולה, נתינת צדקה למען הגאולה ולימוד על הגאולה – נושא שמואר בהרחבה מרתקת במשנתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח,.
 
העיתוי הנוכחי הוא הזדמנות ללמוד את הלכות העלייה לרגל וקרבן הפסח ולהכיר את תהליך הטהרה הנדרש לקראת קיום מצוות אלה.
 
אך עיקר העיקרים הוא בעצם המודעות וההכרה הנכוחה כי זה יכול לקרות ואכן עומד לקרות בכל רגע – כפי שהתבשרנו בנבואה מפי הרבי. נעמוד אפוא הכן – ונזכה לכך, תכף ומיד ממש.