טבעם של בני אדם לחוס ולבוא לעזרת בני משפחתם, יותר מאשר לעזרת אנשים זרים. קרבת הדם יוצרת רגשות חמים בין הקרובים ומפתחת אצלם נכונות להתמסר זה לזה יותר מאשר למען אחרים.
 
אלא שעם הכול, לא מדובר בהתמסרות ללא גבולות. גם הנכונות להקריב למען קרובים אינה בכל מחיר, ולכל אחד יש את הקו, שמעבר אליו הוא מרגיש כי זה מעל ליכולותיו.
 
בפרשת-השבוע אנו מקבלים שיעור מאלף על התמסרות שחצתה את כל קווי האגו. הקרבה מדהימה של רחל אמנו, שהייתה נכונה להפסיד למען לאה אחותה את פסגת חלומותיה, ולקבל בתמורה חיים עלובים וקשים.
 
כידוע, על פי דרישתו של לבן אבי רחל ולאה, עבד יעקב אבינו שבע שנים מפרכות כדי לזכות בבת זוגתו רחל. בזמן המיועד נערכה החתונה ובני-הזוג הטרי נכנסו לביתם החדש, אלא שבחשיכה העבותה לא זיהה יעקב כי בעצם לא רחל נכנסה עמו. לבן הרמאי שיטה בו והחליף את רחל בלאה, באמתלה שלא מקובל להשיא בת צעירה לפני אחותה המבוגרת.
 
האמת הייתה, שיעקב ורחל חששו מתרגיל כזה. לפיכך הם סיכמו ביניהם על סימנים, שיאפשרו ליעקב לדעת גם בחושך שמדובר ברחל. אך כאשר ראתה רחל מה עומד לקרות וקלטה איזו חרפה צפויה לאחותה – היא גילתה לה את סימני הזיהוי! היא השלימה עם ויתור על הנישואין ליעקב – ויתור שהיה גם עשוי להביאה להינשא לעשיו הרשע, כפי שמגלים חז"ל! למען אחותה, היא ניאותה לוותר על החיים הוורודים שטוותה בחלומותיה ולהסתכן בעתיד שחור משחור!
 
*
 
האמרה 'דם זה לא מים' נכונה, כאמור, אצל כולנו. השאלה באיזו מידה. אצל רחל אימנו לא הייתה לאמרה הזו מידה וגבול. היא יישמה אותה ברמה הגבוהה ביותר שניתן להעלות על הדעת.
 
כיום, הטכנולוגיה המתפתחת מאפשרת לתקשר ביתר קלות עם המון אנשים ואפילו בו זמנית, אך לפועל היא גורמת לנו להתכנס בתוך עצמנו. בגללה אנו מתקשרים בינינו יותר דרך מכשירים ופחות בצורה ישירה ובלתי אמצעית. עובדה היא, שמפגשים משפחתיים, פשוט לשם המפגש, הם אירועים שנעשים יותר ויותר נדירים. תחושת הקרבה הולכת ומתרופפת ואי אפשר שאין לכך השפעה על הנכונות להקריב זה למען זה.
 
בעידן כזה, בו המשפחתיות איבדה קצת מערכה, מקבל המסר מסיפור התורה משמעות חשובה פי כמה. חשוב שנזכור, כי כולנו קרובים קרבת דם לרחל אימנו. או שאנו ממש מצאצאיה, או שאנו מצאצאי אחת מאחיותיה (בלהה וזילפה היו גם הן אחיות של רחל מאב). מה שאומר, שבדם הזורם בעורקינו גלום איזשהו פוטנציאל לגילויי אבירות, וראוי שלפחות ננסה לתת לפוטנציאל הזה קצת יותר ביטוי.
 
*
 
במחשבה נוספת, ראוי שהחמימות המשפחתית תתבטא ביחסנו כלפי כל אחד מעם ישראל. כי בעצם כולנו בני אותה משפחה – משפחתה של רחל אימנו. ואכן, הקדוש-ברוך-הוא מצפה שנגלה אהבה אמיתית איש לאחיו. שתהיה לנו אכפתיות ונכונות להתמסר למען כל אחד ממשפחתנו הגדולה, משפחת עם ישראל.
 
אכפתיות כנה כזו תביא אותנו גם לעשות ככל שביכולתנו להביא להתגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד. ברגע שתבוא הגאולה אף אחד לא יסבול ממאומה והכול ינסקו לפסגות מופלאות של אושר נצחי. אם רק ניתן את הדעת על כמות הסבל והצער שאנחנו יכולים לחסוך וכמות האושר שאנו יכולים להעניק לכל משפחתנו הגדולה בכך שנביא את הגאולה רגע אחד קודם – אין ספק שנחזק את מאמצינו בעניין. למען משפחתנו וגם למען עצמנו.