בשנת 1962 זכה פרופסור בריאן גוזפסון בפרס נובל על תגלית מדהימה: אלקטרונים (סוג של חלקיקים) מסוגלים לעבור מחסומים. הם נעלמים לפתע בצדו האחד של המכשול ומופיעים בצדו השני! לאחרונה הצליחו חוקרי הפקולטה לפיזיקה במכון "ראסל-ברי" לננו-טכנולוגיה של הטכניון להוכיח, כי גם אטומים שלמים, שהם עצמם גדולים פי-מיליונים מאלקטרונים, מסוגלים לחלוף בקלילות ובחופשיות דרך מחסום אטום לכאורה.
 
מעבר של חומר דרך מכשול חומר או מחסום אנרגטי כקרן לייזר נראה בלתי אפשרי בתנאים רגילים. חייבים לכאורה להזיז אותו הצידה בכדי לתפוס את מקומו! להעלם כאן ולהופיע שם – זה נשמע בדיוני. אך האמנם?
 
מסופר על המחותנים הצדיקים, כבוד קדושת רבי שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, ורבי לוי-יצחק מברדיצ'וב, כי רצו פעם לצאת יחד מן הבית, אך אלפי חסידים שבאו לראותם צבאו על הדלת באופן שלא אפשר זאת. "מחותן", פנה רבי לוי-יצחק אל רעהו בהצעה עניינית: "שמא נצא דרך הקיר?". ענה לו רבי שניאור-זלמן: "לא כל מה שאפשר לעשות צריך להראות".
 
מסיפור זה ניתן להפיק לקחים רבים, אך לעניינינו נוגעת מסקנה אחת: הצדיקים אכן יכלו לצאת דרך הקיר (מבלי לשבור אותו, כמובן). ההסבר המדעי לאפשרות כזו נמצא בתיאורית הקוואנטים, לפיה התנהגותם של אבני היסוד של החומר והאנרגיה "משוחררת" מהגבלות רבות להן כפופים גושי חומר גדולים. למשל: אבני-היסוד אינן חייבות כלל להופיע או לפעול כחומר, ויכולות "להפוך" לגל, ומגל חזרה לחומר.
 
אנו, כמובן, איננו יודעים בדיוק אם אכן היכולת לתרגם גם גושי חומר גדולים לאבני-היסוד שלהם היא הדרך בה יכלו הצדיקים לעבור מבעד לקיר, או שהייתה בידיהם דרך נסית אחרת. אך בכל מקרה ממחיש הסיפור את שליטתם של אנשים אלו בממדי המציאות, הכוללת רבדים שלא היו ידועים למדע בימיהם.
 
"להעלם פה ולהופיע שם" הוא אופן התנועה השגרתי של אליהו הנביא, מימיו הראשונים כמסופר בתנ"ך ועד לדיווחים האחרונים של מי שזכו ל"גילוי אליהו". ברוב המקרים המתועדים (למעט אצל צדיקים עליונים שזוכים לכך באופן תכוף) זו חוויה פתאומית, מהירה ובת-חלוף.
 
גם הופעת המשיח מתוארת כפתאומית: "ופתאום יבוא אל היכלו האדון". פעם שוחחו חסידים ליד חדרו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, ודמיינו בקול כיצד יופיע המשיח. לפתע, פתח הרבי במהירות את דלת חדרו ואמר למשוחחים שהשתתקו בבת-אחת: "כך הוא יופיע".