במחקר משנת 2008 גילו חוקרים שכאשר מתעוררת סקרנות, "נדלקים" במוח אזורים הקרויים גרעיני הבסיס. אזורים אלו מקבילים לאזורי התגמול המוחיים, שהם האזורים השולטים ברצון להשיג ומעניקים את חוויית העונג כאשר מה שרצינו – הושג. ובמקרה של סקרנות – כאשר סימן השאלה שעורר את סקרנותנו קיבל מענה הולם. הבעיה נפתרה. המסתורין התגלה. או אז מוחנו מתגמל אותנו בעירור (התעוררות) האזורים גורמי העונג ואנו נרגעים.
 
הסקרנות האנושית אכן הייתה המנוע שדחף תמיד את האנושות קדימה. סקרנותה של חווה עלתה לנו בגירוש מגן העדן. סקרנותו של אברהם אבינו, היהודי הראשון, הביאה אותו למחקר האלוקי. סקרנותו של משה רבינו הפכה אותו לכבד פה וכבד לשון אך גם הובילה אותו אל הסנה הבוער. סקרנותה של מרים הצילה את יהדותו של משה ואפשרה בסופו של דבר את יציאת מצרים. עד היום אנו מבססים את המעמד החינוכי הגדול שבכל השנה "ליל הסדר" – על ארבע הקושיות שאמורות להתעורר במוחו המסוקרן של הילד למראה השינויים הלא שגרתיים להם הוא נחשף במהלך הסעודה.
 
מניוטון והלאה דיברו המדענים בהתלהבות על תפקידה הקריטי של הסקרנות המדעית. אלברט איינשטיין כתב ב-1921: "אין לי כישרונות מיוחדים, אני פשוט סקרן נלהב". כיום, מושקעים מאמצים רבים בפיתוח דידקטיקה שלא תסתפק בהאבסת התלמידים בעובדות ובנתונים אלא תספק למוחותיהם גירויי סקרנות ויכולת למידה עצמית.
 
מה שהחוקרים אינם לוקחים בדרך כלל בחשבון זה שעם כל הכבוד למנגנון המוחי המופלא שבראשנו, הרי שהמוח הוא רק הלבוש (כלי הביטוי והמעבר, ה"מודם") של הנפש, ומי שקובע מה ומדוע יסקרן אותנו דווקא עניין מסוים ולא אחר – זו הנפש, ולפיכך ראוי וחשוב לספק לה את המידע החשוב לה.
 
לאורך כל ההיסטוריה אנו עדים לשאלה אחת ענקית שמעסיקה את רוב בני האדם בעולם. רוב האנשים יודעים שיום אחד יבוא משיח ואיתו תגיע גאולה מופלאה. מה שרובם עדיין איננו יודע – למרות שהיו מאוד רוצים לדעת – מתחלק לשתי שאלות מהותיות: א) מתי יבוא משיח ב) מיהו.
 
נאמנים למה שכתבנו כאן, הרי שמי שסקרן באמת – יכול להתחיל לחקור ולמצוא את התשובות בעצמו! המידע שזור בספרות התורנית כולה, כמו שאומר הרמב"ם: "כל הספרים מלאים בדבר זה". במיוחד מומלץ ללמוד את שיחותיו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, ובהן עצמן – את אלו שנאמרו בשנים תשנ"א ותשנ"ב (1991-92). התשובות נמצאות שם בבהירות מושלמת.