שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.
אביי היה בן הדור השלישי של אמוראי בבל, מגדולי התורה המופלגים של דורו, אשר יחד עם חברו רבא, הטביע את חותמו על תלמוד בבלי כולו. ״הוויות אביי ורבא״ הפכו שם נרדף לדרך העיון במחקר התלמודי.
שיחות לנוער
יז אב התש"ע (28.07.2010)
אביי היה בן הדור השלישי של אמוראי בבל, מגדולי התורה המופלגים של דורו, אשר יחד עם חברו רבא, הטביע את חותמו על תלמוד בבלי כולו. ״הוויות אביי ורבא״ הפכו שם נרדף לדרך העיון במחקר התלמודי.
נולד בשנת ד״א מ׳ (לערך) ו־ 280 לספירה הכללית, וחי 60 שנה. בשלושים השנים האחרנות של חייו עמד בראש ישיבת פומבדיתא, כמלא מקומו של רב יוסף. אביי נמנה על ארבעת המועמדים למשרה הרמה ביחד עם רבא, רב זעירה, ורבה בר מתנה. כל ארבעתם היו תלמידי חכמים גדולים ואנשים בעלי מידות תרומיות.
לאחר שקשה היה להחליט מי מהם יעמוד בראש, הוחלט כי מי שיאמר דבר שאין לו פירכה (כלומר שאי־אפשר לדחותו) הוא יהיה ראש הישיבה. לכולם נמצאה פירכה, פרט לאביי והוא נתמנה למשרה הרמה.
לדעת רב שרירה גאון היה שמו הפרטי של אביי. נחמני, כשם סבו. אביו, כייליל, נפטר לפני שהוא נולד, ואמו נפטרה בעת הלידה. היתום הקטן חונך איפוא על ידי דודו, רבה בר נחמני. הלה לא רצה לקרוא לבן אחיו נחמני, כשם אביו, ולכן קרא לו אביי שפירושו אבי. לדעת אחרים (כמו רש״י) היה שמו הפרטי אביי ודודו קרא לו נחמני.
רבה הכיר בילד הרך כשרונות בלתי רגילים ורצון חזק ללמוד ולהשתלם. הוא עשה הכל כדי לפתח את הכשרונות של הילד ולתת לו חינוך מעולה. ואכן, הודות למסירותו של הדוד, גדל אביי ונהיה תלמיד־חכם מופלג בתורה ויראת־שמים.
רבות למד אביי גם מרב יוסף, שעמד בראש הישיבה של פומבדיתא. הוא העריך את רבו עד מאד, עד שאמרו עליו כי קם על רגליו כאשר ראה את אזני חמורו של רב יוסף מרחוק.
מאוחר יותר הפך אביי להיות תלמיד־חבר לרב יוסף וניהל עמו ויכוחים רבים בנקודות הלכתיות שונות.
הוא גם העריץ מאד את האשה שגידלה אותו והיתה לו לאם, במקום אמו שנפטרה בעת הלידה. היא היתה וודאי אשה חכמה מאד, על כי אביי מצטט לעתים את אמרותיה ועצותיה השנונות.
על חייו הפרטיים של אביי ידוע לנו מעט מזעיר. נראה כי הוא חי חיים צנועים למדי, כי כאשר פנתה אלמנתו אל בית הדין בבקשה לקבוע לה פנסיה בשביל לחם ויין, הם משיבים לה כי על שלחנו של אביי לא עלה, בדרך כלל יין, לא לחכמים לחם...
למרות מצבו סירב אביי לקבל מתנות והסתמך על הכתוב ״שונא מתנות יחיה״. רק בערב יום הכיפורים הוא הסכים לקבל מתנות, בהיותו כהן מזרע עלי הכהן.
לאביי יצא שם טוב לא רק בשל למדנותו ושכלו החריף, אלא בשל מידותיו התרומיות. הוא היה אוהב שלום, ידידותי ומסביר פנים לכל אחד ונעים הליכות. מידותיו משתקפות מאימרותיו, הפזורות בתלמוד. כך הוא היה אומר: ״לעולם יהא אדם ערום ביראה (להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו — רש״י) ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות׳׳.
את המצוה ״ואהבת את ה׳ אלקיך״ הסביר אביי כך: שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורה ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו באמונה ודיברו בנחת עם הבריות — מה הבריות אומרות עליו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה... ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו ועליו הכתוב אומר: ״ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר אתפאר״.
מיותר לומר כי אביי נהג לפי אמת המידה שהטיף לה ועל כן היה אהוב על כל רואיו. תמיד כאשר ראה זקן ברחוב, הוא ניגש אליו והציע לעזור לו. אפילו השומרונים שבדרך כלל לא היו ידידותיים ביותר אל היהודים, נהגו כבוד ודרך־ארץ באביי. פעם כאשר אבדה אתונו של אביי ונמצאה על ידי שומרונים (כותים) שלח להם אביי וביקשם להחזיר את האתון, כי היא שלו. ביקשו שישלח להם איזה סימן לזיהוי והוא אמר להם כי בטנה של האתון לבנה. שלחו לו את האתון אך אמרו לו: אלמלא נחמני אתה (שמכירים אנו אותך שחסיד אתה ולא תשקר — רש״י) לא היינו מחזירים לך. וכי איזה מין סימן זה? הלא בטנם של כל החמורים היא לבנה....
לאביי היה ידיד נעורים, עמו גדל ולמד יחד, הלא הוא רבא. יותר הלך רבא ללמוד בישיבות מחוזא ונהרדעא, אך הם היו למעשה כמו ״תאומי־סיאם״, תמיד יחד, בלתי ניתנים להפרדה. כל התלמוד הבבלי מלא בדיוניהם ומחלקותיהם, כשלפעמים הם אומרים אותו הדבר (אביי ורבא דאמרי תרוויהו) או נחלקים ביניהם. כך הפכו ״הוויות אביי ורבא״ לחלק בלתי נפרד של עולם התלמוד. אולם, למרות עמדתו הרמה של אביי, הכריעו בעלי ההלכה כי ההלכה נפסקת כדעת רבא במרבית המקרים, פרט לששה מקרים, המסומנים בראשי תיבות יע״ל קג״ם (פירושם עיין ברש״י בבא מציעא כ״ב, עמוד ב׳).
בין אימרותיו של אביי כדאי להזכיר זאת שבה תלה את חורבן ירושלים בחילולי השבת שהיו בה; זאת שקבעה כי ״אוי לרשע אוי לשכנו״; זאת שקבעה כי ״אין עני אלא בדעה״ וכו'.
חז״ל אומרים כי אביי לא האריך ימים בגלל שהוא בא מבית עלי הכהן, עליו רבצה הקללה למות בדמי ימיהם. אולם, היות שאביי עסק גם בגמילות חסדים בצד לימוד התורה, האריכו את חייו מ־40 לששים שנה. אולם, תלמודו חי אתנו לעולמים.
אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il