נאמר בגמרא: "כל הקונה עבד עברי – כקונה אדון לעצמו". אדם שיש לו עבד עברי חייב לדאוג לו לכל מחסורו ואסור לו להעביד אותו בפרך.
 
עבד כנעני – גוי – מותר לכאורה להעביד בפרך. עבד נועד לעבודה קשה ומפרכת, והנטייה הטבעית היא לא לראות שום פגם בכך שמעבידים אותו אפילו מעט יותר על המידה. באה מידת החסידות ומלמדת את האדם, שגם עבד כנעני נברא בצלם אלוקים וגם עליו יש לחוס ולרחם. וכך כותב הרמב"ם: "מידת חסידות ודרכי חכמה, שיהיה האדם רחמן ורודף צדק. ולא יכביד עולו על עבדו (הכנעני) ולא יצר לו. ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משקה. חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלים, ומקדימים מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן".
 
כל בני ישראל נחשבים לעבדיו של הקדוש-ברוך-הוא, כמו שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה, נה). ומלמדים אותנו חז"ל, כי כל מה שהשם מצווה אותנו, הוא מקיים בעצמו. אם כן, קיימת על הבורא החובה כביכול לספק לכל יהודי את כל צרכיו בגשמיות וברוחניות.
 
גם אם יהודי הדרדר בהנהגתו לדרגה של "עבד כנעני" – טיפוס שנוח לו בהפקרות ובפריקת עול התורה – הרי שמצד 'מידת חסידות' לא רק שאין להעבידו בפרך, אלא יש לנהוג עמו ברחמים ו"להאכילו" מכל מאכל ותבשיל. והקדוש-ברוך-הוא הלוא ודאי נוהג במידת חסידות. משום כך, כאשר נוכיח לו שאכן קשה לנו לשאת את צער הגלות ואיננו מסוגלים להמשיך לסבול בה – הוא בוודאי יאזין לשוועתנו, ירחם עלינו ויוציא אותנו אל הגאולה האמתית והשלמה.
 
אז, בזמן הגאולה, כבר לא יהיה בפועל עבד עברי. עבד עברי ייתכן רק במצב של קושי כלכלי. לעתיד לבוא, לא יסבול אף יהודי מקושי כלכלי. עובדה זו רמוזה בפסוק שנאמר על עבד עברי: "ובשביעית יצא לחפשי חנם"  (שמות כא, ב). באלף השביעי לבריאה, שיהיה כולו בתוך עידן הגאולה, לא יהיו יותר עבדים עבריים וכולם יהיו חופשיים.
 
אך עבדים כנעניים יהיו גם יהיו.  וכך נכתב בגמרא: "כיון שבא משיח הכל עבדים הם לישראל". לכל יהודי הלובש ציצית מובטחים 2800 עבדים.