הסיבה שהמשיח נקרא 'מצורע' דווקא, כי החולי והסבל שלו אינם קשורים לפנימיות מהותו. הם רק משא 'חיצוני' שהוא לקח על עצמו
בספר ישעיה מתואר המשיח כאיש בעל ייסורים: "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוקים ומעונה" (נג, ד). החולי והפצעים נחשבים לתו זיהוי של המשיח, עד כדי כך שלפי אחת הדעות בגמרא מכונה המשיח: "מצורע של בית רבי".
הגמרא גם מתארת את המשיח כאדם שיושב בין עניים מלאי פצעים, אך יש הבדל בינו לבין שאר החולים: בעוד שהם מסירים בבת אחת את התחבושות מכל פצעיהם, מטפלים בהם ושוב חובשים את הפצעים, הרי שהמשיח מטפל בכל פצע בנפרד: מסיר תחבושת, מנקה ושב וחובש את עצמו. הסיבה לכך היא שמא בדיוק ברגע שיסיר תחבושת יורה לו הקדוש-ברוך-הוא ללכת ולגאול את ישראל, וכך הוא לא יתעכב יותר מכדי חבישת פצע אחד.
במדרש נאמר, שהמשיח נוטל על עצמו שליש מהייסורים בעולם. מדוע? מסביר הרמב"ן, שעל ידי ייסוריו מכפר המשיח על בני דורו על מנת שיזכו לגאולה. ובלשונו: "כי החבּורה (הפצע) שהוא מצטער ומתגורר עליה תרפא אותנו, כי השם יסלח לנו בזכותו, ונתרפא מפשעינו ומעוונות אבותינו". במקום אחר מובא, שייסורים אלו מקבל המשיח באהבה, על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ויזכו לגאולה כולם – לא רק החיים, אלא גם המתים ואפילו נפלים יקומו לתחייה. ישנו ביטוי שאף כל מי שעלה בדעת הקדוש-ברוך-הוא לברוא ומסיבה כלשהי הוא לא בראו – גם הוא ייברא ויזכה לגאולה.
המשיח לא מכונה במקורות 'חולה', אלא 'מצורע' או 'נגוע'. 'מצורע' (הנזכר בתורה) הוא מי שסובל מהופעת כתמים על העור בלבד, מבלי שיש שום דופי בתפקודם של חלקים מהותיים בגוף. מסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שזו הסיבה שהמשיח נקרא 'מצורע' דווקא, כי החולי והסבל שלו אינם קשורים לפנימיות מהותו. הם רק משא 'חיצוני' שהוא לקח על עצמו ("חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם") כדי לכפר עלינו.
יתירה מזו: גם החטאים של עם ישראל, שבגללם סובל המשיח, הם "חיצוניים" בלבד. המשיח מזוהה כ'מצורע' בתקופה הסמוכה ממש להתגלותו לעין כול. זו עת שבה הוא כבר פועל בעולם, אך לא כולם מכירים בו כמשיח. זהו שלב בו הכשרת העם (והעולם) לגאולה כבר נעשתה ונשאר רק משהו חיצוני, 'מלמעלה', שגם אותו צריכים לנקות ולשרש. ולכן גם התסמינים הגופניים שנוצרים מהתהליך הזה אצל המשיח הם חיצוניים בלבד.
מקורות: תלמוד בבלי סנהדרין צח, א ושם בפירוש רש"י ובפירוש בן יהוידע. מדרש תהילים טז, ד. פסיקתא רבתי לד. הרמב"ן בפירושו על הפסוק "הנה ישכיל עבדי". הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: מאמר 'באתי לגני' תשי"א. ליקוטי שיחות חלק לז שיחה לפרשת תזריע. שיחת שבת תזריע-מצורע תנש"א.