"וכמו שמצינו באב (יעקב) שזרחה לו השמש לרפואתו ונושע מן הצער – כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו במהרה בימינו, אמן".
גיד הנשה הוא כינוי לגיד הנמצא ברגלי בעלי-החיים הכשרים לאכילה (לעופות הכשרים אין גיד כזה). התורה אוסרת את אכילת הגיד הזה, לזכר המכה שקיבל יעקב אבינו מהמלאך שנקרא 'שרו של עשיו', במהלך המאבק שנערך בלילה שקדם לפגישתו של יעקב עם עשיו. המכה גרמה ליעקב לצלוע עד הבוקר, שאז ריפא אותו הקדוש-ברוך-הוא על ידי אור השמש הזורחת.
מנין אנו יודעים שהשמש ריפאה אותו? – מוכיחים זאת חז"ל מלשון התורה: "ויזרח
לו (ליעקב) השמש". מדוע נאמר "ויזרח לו" – וכי ליעקב בלבד זרחה השמש? אלא מכאן שעליו באופן מיוחד השפיעה הזריחה לטובה.
חז"ל מוסיפים, כי לעומת הרפואה שהסבה השמש ליעקב, היא חיממה והכתה בעשיו ובבניו. וכך יהיה גם בגאולה השלמה: השמש תאיר ותרפא את חולי עם ישראל, כמו שנאמר: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה", ואילו את הגויים הרשעים היא תלהט ותשרוף, כמו שנאמר: "הנה היום בא בוער כתנור".
וכך נכתב בספר 'החינוך' על איסור אכילת גיד הנשה: "משרשי המצווה הזאת, כדי שיהיה רמז לישראל, שאף-על-פי שיעברו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני עשו – יהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר.
"ובזכרם תמיד עניין זה, על ידי המצווה (הזו) שתהיה לזיכרון - יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם... לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו... שהיה שרו של עשיו, רצה לעקרו ליעקב מן העולם ולא יכול לו ו(ל)זרעו, וציערו בנגיעת הירך. וכן זרע עשו ציער לזרע יעקב. (אך) ולבסוף תהי' להם תשועה מהם.
"וכמו שמצינו באב (יעקב) שזרחה לו השמש לרפואתו ונושע מן הצער – כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו במהרה בימינו, אמן".
מקורות: בראשית לב, כה-לב ובפירוש רש"י שם. בראשית רבה וישלח, פרשה עח, ה ובפירושים יפה תואר ורש"י שם. משנה תורה לרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ח הלכה א. ספר החינוך מצווה ג ובמנחת חינוך שם. וראה בליקוטי שיחות כרך ל עמוד 148 ואילך.