בשבוע שעבר הובאה דעתם של רשב"ם ובעלי התוספות, לפיה לעתיד לבוא יקבל שבט לוי נחלה בארץ ישראל. כיצד עובדה זו תסתדר עם האיסור: "לא יהיה לכוהנים הלוויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל" (דברים יח, א)?
 
(על העובדה שהחלוקה בגאולה תהיה שונה מזו המתוארת בפרשת פינחס אין להקשות, כיון שמלכתחילה הציוויים האלו היו זמניים – לחלוקה הראשונה בלבד (ולכן הם לא נמנים במניין המצוות שנקבעו לדורות). אך האיסור ששבט לוי לא ינחלו בארץ הוא איסור לדורות ואחד מתרי"ג המצוות!)
 
מהרש"א (רבי שמואל אלעזר אידל'ס) מסביר כי האיסור חל רק כאשר חולקים את הארץ על פי גורל. לעתיד לבוא לא ייערך גורל, אלא השם בעצמו יורה מה החלק של כל שבט – ובחלוקה כזו מלכתחילה לא חל האיסור.
 
ישנו ביאור נוסף על פי מאמר רז"ל: "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות". הפירוש הפשוט בזה הוא, שמלך המשיח יכבוש את כל העולם ויקדש את כולו בקדושת ארץ ישראל. אם כן, ייתכן שהנחלה המובטחת לשבט לוי תהיה באותם שטחים שיסתפחו לארץ ישראל, מחוץ לגבולותיה המקראיים.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מבאר ביאור דומה: הרמב"ם מדגיש כי האיסור שחל על שבט לוי הוא לנחול אדמות מהעבר המערבי של הירדן. כלומר, השטח שקיבלנו כבר בעבר, בימי יהושע בו נון. אך בגאולה השלמה (גם מבלי להתייחס למאמר חז"ל על התפשטותה של ארץ ישראל על כל העולם), תכלול ארץ ישראל אדמות מעבר הירדן המזרחי – את מה שהיה בעבר עמון, מואב ואדום. במקומות אלו אין מניעה לשבט לוי לנחול אדמות וייתכן שזה מה שיהיה.
 
אגב, חלוקת אדמות בין יורשים היא מצווה מן התורה. מצווה זו לא תתקיים כפשוטה בגאולה השלמה, כי כולם יזכו לחיים נצחיים ולא תהיה הזדמנות של חלוקת ירושה.  אך מכל מקום יש למצווה זיקה מהותית אל הגאולה: הקשר בין הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל קיים ברמות שונות. הרמה הגבוהה ביותר נקראת בשם 'ירושה' (הסבר נרחב על כך מופיע בתורת הקבלה והחסידות), והיא תתגלה דווקא בגאולה השלמה.