חודש אלול הוא זמן של קרבת אלוקים – זמן בו ישנה נתינת כוח רוחנית לעבודה אישית של התרוממות והתקדשות. אם בכל השנה כולה ניתנים לנו כוחות להתקרב אל השם, הרי כשמגיע חודש אלול מקבלים הדברים משנה משמעות.
 
לפי הנכתב בתורת הקבלה והחסידות, מאירות בחודש זה 'שלוש-עשרה מידות הרחמים'. שלוש-עשרה בחינות רוחניות שמעניקות לאדם תוספת כוח להתקרב לקדוש-ברוך-הוא. מצד אחד, אלו כוחות רוחניים מופשטים לגמרי. אולם מצד שני, הם מעניקים סיוע ממשי לכל מי שרק חפץ להתקרב אל הבורא.
 
*
 
אדמו"ר הזקן, כפי שמכונה מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, ממשיל זאת למלך שנוהג פעם בשנה לצאת לשדה ולאפשר לכל רוצה לגשת אליו. בהזדמנויות אלו, מאיר המלך פנים, מחייך ומקבל בסבר פנים יפות כל אחד. ההזדמנויות הללו, הסביר הרבי, הן חודש אלול. בזמן זה, הקדוש-ברוך-הוא יוצא כביכול מארמונו ומתקרב לכל יהודי, מאיר לו פנים ומנגיש לו את עצמו. מי שרק רוצה, יכול בן רגע לעמוד מול מלך מלכי המלכים.
 
במשך השנה, תהליך ההתקרבות וההתעלות הרוחנית מחייב עבודה קשה ומאומצת. מי שחפץ להיכנס לארמון המלך חייב לרכוש הרגלי התנהגות הולמים, מעודנים כראוי. אך בחודש אלול, כאשר המלך נמצא מחוץ לכל המחסומים והשערים – נחסכות כל ההכנות. כאן ועכשיו יכול כל אחד לפגוש במלך.
 
אלא שמכל מקום, גם כאשר 'המלך בשדה' – מוטל על כל אחד לגשת אליו. המלך מקל עלינו לפגוש בו, אולם אנו מחויבים 'לזוז' – לנוע, לצאת מעצמנו ולגשת אליו.
 
התנועה הזו היא תנועה של תשובה. לשוב אל אבינו שבשמים. המילה 'תשובה' היא מלשון שיבה וחזרה. ההכרה בכך שמעדנו, נכשלנו ואנו רוצים לחזור אל דרך המלך – זו תמצית התשובה. זהו הצעד המינימאלי הנדרש מאתנו כדי לזהות את הארת הפנים השוחקות של המלך.
 
*
 
אחד הפסוקים המזוהים ביותר עם חודש אלול, נמצא בשיר השירים (ו, ג): "אני לדודי ודודי לי". ראשי התיבות של ארבע מילים אלו מרכיבים את המילה אלול, ולא בכדי. מילים אלה מבטאות את הקרבה המיוחדת שבין כל אחד מאיתנו לבין ה'דוד' – כפי שמכונה הקדוש-ברוך-הוא לאורך כל שיר השירים.
 
בתורת החסידות מוסבר, כי בחודש אלול בולט יותר חלקו הראשון של הפסוק: 'אני לדודי'. זהו הזמן בו נדרש מאתנו להתקרב אל הבורא. אמנם גם הבורא מתקרב אלינו, אך המטרה שבכך היא לעורר אותנו להתקרב אליו.
 
החלק השני של הפסוק – 'ודודי לי' – מוסב בעיקר על הימים שלאחר חודש אלול – עשרת הימים שמראש-השנה ועד יום-הכיפורים. זמן בו אנו נהנים מקרבת האלוקים, לאחר שעשינו את שלנו בחודש אלול. בעשרה ימים אלו אנו כביכול שרויים עם המלך בארמונו – אלא שמידת ההתקרבות שלנו אליו, בתוך הארמון, מושפעת מהנכונות שלנו להסתופף בצלו בחודש אלול.
 
חודש אלול משקף במובן מסוים גם את התקופה בה אנו חיים – ערב הגאולה השלמה. כאשר תבוא הגאולה, עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, העולם כולו יהפוך בגלוי לארמונו של מלך מלכי המלכים, ואנו – לבני בית בארמון. כעת, ברגעים האחרונים שלפני הגאולה, ניתן לנו משמים סיוע לצאת מעצמנו ולהתקרב אל המלך, ולפי הנכונות שלנו להתקרב כעת – תהיה מידת קרבתנו אליו בפועל בגאולה השלמה.
 
החיים בארמון המלכותי מצפים לכל אחד מאתנו, ללא יוצא מן הכלל – אך עד כמה נהנה בארמון, עד כמה נחוש את הקרבה אל המלך – זה תלוי בנו ובעבודתנו כעת.