השמחה – אמצעי ולא מטרה

מטרת עבודת האדם היא לנצח את המאבק בין הנפשות השוכנות בתוכנו. להגביר את הנפש האלוקית על הנפש הבהמית.
 
אמנם, כדי לנצח את המאבק היומיומי הפנימי, אנחנו חייבים להיות בשמחה. בדיוק כמו בקרב בין שני אנשים שמתאבקים, שכאשר אחד מהם עצל ועייף יותר – הזריז ינצח, כך גם בקרב היומי בין שתי הנפשות, כדי לנצח צריך להיות זריז.
 
כאשר אנחנו בשמחה והלב נקי מטרדות ודאגות, אנו מרגישים משוחררים ויכולים לעשות כל דבר בזריזות ובקלות. לעומת זאת, כאשר הלב טרוד בדאגות שונות המעציבות אותנו, או לחילופין כאשר הלב אטום, לא מרגיש ולא מתרגש מכלום – כתוצאה מכך אנחנו עייפים ועצלים. אי אפשר לנצח את הקרב ממקום של עייפות או עצלות.
 
מסיבה זו, שמחה ביהדות היא יסוד בעבודה היומיומית. זה לא עוד דבר חשוב שצריך לעשות – צריך להתפלל, צריך לאכול כשר וגם צריך להיות שמח – זהו עיקר שצריך להתקיים ולהשפיע עלינו במשך כל היום. צריך להתפלל מתוך שמחה, לתת צדקה בשמחה, לאכול כשר בשמחה – הכל צריך להיות חדור בשמחה. 

עצבות – רק אם מפיקים ממנה תועלת

 בשעה שנמצאים בעצבות, זהו פתח המאפשר לנפש הבהמית להשתלט עלינו. היא יודעת שאם נהיה עצובים, נהיה כבדים ויהיה קל לנצח אותנו, ולכן משקיעה מאמץ רב להפיל אותנו לעצבות.
 
אמנם יש יתרון לעצבות כאשר היא באה בזמנים מתאימים, שבהם באמצעות הירידה הגדולה מגיעים לעלייה גדולה יותר. לפעמים מרגישים קצת 'תקועים' ודווקא מתוך הבכי והכאב אפשר להשתחרר ולעלות חזרה לדרך הנכונה. אך גם יתרון זה הוא רק כאשר העצבות מביאה אותנו לשמחה. רגש זה נקרא מרירות. בשונה מעצבות, המרפה את ידי האדם וגורמת לו להתייאש, לרצות ללכת לישון ולא לראות אף אחד – המרירות היא תחושה שבאה כתוצאה מהתבוננות במצבו הלא טוב ומביאה לו רצון להשתנות, לפעול ולהתקדם.

אין הכוונה למרירות כפי שאנו מכירים, שהיא התמרמרות ורחמים עצמיים, אלא להתבוננות האדם במצבו, המביאה החלטה לבצע פעולה כדי לשנותו (בנושא המעבר מעצבות לשמחה נאריך בפרקים הבאים).
 

כיצד מגיעים לשמחה?

עד כאן הסברנו כמה חשוב להיות בשמחה, אך מה לעשות שזה קשה ולא תמיד מצליחים?

בפרקים הקרובים ננסה להסביר תחילה מה כל כך מפריע לנו להיות בשמחה, כיצד להתגבר על כך ואיך מתמודדים עם לב אטום. אחר כך נעבור להסביר מהי השמחה האמיתית בהשם.
 
לצורך כך עלינו להבין תחילה מה מפריע לנו לשמוח, ומה גורם לנו להיות מודאגים כל הזמן.
 
הסיבות מתחלקות לשתי קבוצות מרכזיות – דאגות גשמיות ודאגות רוחניות.
 
לכל אחד מאיתנו יש דאגות או עצב הנגרמים כתוצאה ממאורעות שעוברים עלינו. הדאגה והעצב מונעים מאיתנו את האפשרות להיות בשמחה. אבל מה לעשות שלפעמים יש סיבה אמיתית לדאגה: אין מספיק כסף, יש בעיה בריאותית, מסביבנו מתרחשים פיגועים ותאונות דרכים, לא מוצאים שידוך מתאים, לא מצליחים לחיות בשלום בבית, לא מצליחים להביא ילדים לעולם ולא חסרות דוגמאות של דברים שמטרידים ומעציבים אותנו. 

הצעד הראשון בדרך אל השמחה

כדי להיפטר מהעצבות והדאגות, צריך לפני הכל לרצות להיות שמח. עד כמה שהדבר נשמע מוזר – וכי מי לא רוצה להיות שמח? המציאות היא, שבפועל ישנם רבים שכלל לא רוצים להיות שמחים, אלא מעדיפים לשבת ולבכות על מר גורלם. לפעמים זה יותר קל, לפעמים זה יותר מתאים ל"תדמית". הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על מי ששמח כטיפוס שטחי בעוד שמי שעצוב נחשב כטיפוס עמוק.
 
לכן, השלב הראשון הוא להבין שאנחנו צריכים להיות שמחים, מוכרחים להיות שמחים. אדם שמח הוא זריז וקליל, הוא חי חיים מאושרים, כשמבקשים ממנו עזרה הוא תמיד שמח לעזור – השמחה משפיעה על כל הסובבים אותו ואפילו על העניינים הגשמיים איתם הוא מתעסק במשך היום. והחשוב מכל הוא, שרק בשמחה ובזריזות נוכל להתגבר על הנפש הבהמית.
 
עכשיו, כאשר אנחנו כבר רוצים להיות שמחים, איך נתגבר על כל הסיבות להיות עצובים? 

ראש הישיבה

הכל לטובה

בפרקים הקודמים הסברנו כי הקב"ה נמצא בכל מקום. הוא פה איתנו כל הזמן, הוא מחיה את העולם והוא מהווה את העולם וממילא, כל מה שקורה זה בהשגחתו וזהו רצונו. הוא רוצה בטובתנו, גם אם זה לא תמיד נראה כך. לכן, גם כאשר קורים דברים לא טובים, עלינו לדעת שבסופו של דבר הם מובילים למטרה טובה.
 
ברם, לפעמים אנחנו לא תופסים את זה. גם ילד קטן שהוריו לוקחים ממנו צעצוע מסוכן בטוח שהוריו נגדו, הוא לא מבין שזה היה לטובתו, ולא יודע שהם יביאו לו משחק אחר, מוצלח יותר. כך גם אנחנו – כשקורה משהו רע, מפטרים אותנו מהעבודה, יש בעיה בריאותית וכדומה, אנחנו ישר "בוכים" ולא זוכרים שהכל ממנו, ובוודאי גם זה חלק מהתוכנית הכללית שתוביל בסופו של דבר לטוב.
 
כמו יוסף הצדיק, שכאשר אחיו פגשו אותו במצרים הם פחדו שהוא יתנקם בהם על מה שעשו לו, אבל הוא אמר להם שהכל היה לטובה, כי בזכות מה שעשו לו הוא עכשיו משנה למלך מצרים ויכול לפרנסם ברעב. 

רבי עקיבא

לשמוח בייסורים

בהבנה פנימית יותר אפשר לומר, כי הטוב הכי נעלה הוא דווקא מה שנראה לנו כרע. כאשר ילד חולה ונותנים לו תרופה מרה, הוא בוכה. הוא בטוח שלא אוהבים אותו ואף גרוע מכך. בכל פעם שההורים רק מתקרבים לארון להוציא את התרופה המרה הוא כבר מתחיל לבכות.
 
הוא לא מבין שזה בעצם לטובתו – רוצים רק לרפא אותו.
 
כעת נבחן, מה יותר קשה להורה – לתת לילד מתנה או תרופה מרה? במילים אחרות, מה מצריך מההורה כוחות נפש יותר עמוקים, ואיפה מתגלה יותר אהבת ההורה לילדו – בעת נתינת מתנה, או בעת מתן תרופה? האהבה הפנימית, הקשר העמוק – מתגלה דווקא כשמכאיבים לילד כדי לרפאו. כך גם עם אבינו שבשמים. האהבה הכי גדולה מתגלה דווקא כאשר הוא מייסר אותנו, דווקא שם מתבטא הקשר הכי פנימי ועמוק. את אשר יאהב השם – יוכיח. כאשר בנו של השכן מתנהג לא יפה, זה לא מפריע לנו ולא גורם לנו לרצות להוכיח אותו, מכיוון שאנחנו לא אוהבים אותו. את מי אנו מוכיחים? את מי שאנו אוהבים.

אין הכוונה שצריך לרצות לקבל ייסורים, אנחנו רוצים לראות רק טוב, אבל אם כבר הגיעו ייסורים, צריך לקבל אותם בשמחה. 

איפה בכלל הייסורים?

 

אין רע יורד מלמעלה

בעומק יותר צריך לומר, שלא רק שהכל לטובה, ולא רק שבסוף נראה איך הכל היה לטובה, אלא גם עכשיו כל מה שקורה הוא טוב, אלא שזהו טוב כל כך נעלה שאנו לא מבינים אותו.

משל לכך אפשר להביא מרב המלמד את תלמידו. כאשר הרב מלמד את הדברים העמוקים ביותר התלמיד לא מבין, ומרגיש שהרב רק מבלבל אותו. בפועל, הרב מעניק לו בזמן זה את החוכמה הגבוהה ביותר, אלא שמצד שהיא כה נעלית, אין לתלמיד אפשרות להשיג את חכמת הרב, וממילא זה נראה כמשהו שלילי.

מה יחשוב אדם פרימיטיבי שלא נחשף לקדמה, כשיראה את אביו שוכב על שולחן הניתוחים, וארבעה אנשים לבושים בחלוקים ועטויים מסכה עומדים מעליו עם סכינים? הוא יהיה בטוח שרוצים להרוג אותו, בעוד שהם רק רוצים בטובתו ובאים לעזור לו. 

רבי נחום איש גמזו

 

לשנות את ההסתכלות

 כשמשנים את ההסתכלות על העולם ורואים איך הקב"ה נמצא בכל מקום, איך הכל לטובה ואין רע יורד מלמעלה, וגם הייסורים הם לטובתנו – התמונה כבר מתחילה להשתנות. הלב מתחיל להתנקות מכל הצער והטרדות, והשמחה מתחילה להיכנס פנימה.

המבחן שלנו הוא – לפי מה נקבע מצב הרוח שלנו: לפי מה שהעיניים רואות והגוף מרגיש, או לפי מה שאנו יודעים שזו האמת, ושגם הייסורים הם לטובתנו ובאים מאהבתו של השם אלינו. 

לסיכום

כדי להתגבר על הנפש הבהמית מוכרחים להיות בשמחה. אין סיבה אמיתית להיות עצובים מענייני העולם מכיוון שהכל לטובה. היתרון שבעצב הוא בכך שהוא יכול להביא אותנו לשמחה נעלית יותר.

מתוך הספר מודעות יהודית. לרכישת הספר, הקישו כאן