דומה כי מכל הנביאים שקמו לעם ישראל במרוצת הדורות, פופולארי במיוחד אליהו הנביא.

סיפורים מופלאים לרוב נכרכו בו, והוא הפך למושא הערצה של המונים. החל מילדים קטנים שמייחלים כי יבוא אליהם בחלום ועד לצדיקים גדולים שאף זכו כי יתגלה אליהם בהקיץ.

אליהו הנביא מתקשר בתודעה רק לדברים טובים. אנו מבקשים בברכת המזון (לפי רוב הנוסחים): “הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב, ויבשר לנו בשורות טובות, ישועות ונחמות”. אפילו הדבר הטוב ביותר שמצפה לעם ישראל - הגאולה השלמה – גם הוא קשור לאליהו. וכמילות הפזמון העממי, שבקרב קהילות שונות נוהגים לשורר בכל מוצאי -שבת: “אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי  - במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד”.

במאמר הבא נעמיק את ההיכרות שלנו עם הדמות המופלאה הזו ונלמד על פעליה בגלות ועל מה שתפעל בגאולה השלמה.

אליהו בראי התנ”ך

זריחת שמשו של אליהו כנביא הייתה בתחילת האלף הרביעי לבריאה (במאה השמינית לפני הספירה). הייתה אז תקופת שפל רוחני לעם ישראל, הרבה באשמת איזבל אשת אחאב מלך ישראל, שהביאה מהעיר צור, מולדתה, את תרבות פולחן האלילים. בזכות אליהו התשבי (או הגלעדי - כינויים שניתנו על שם מקומות היישוב בהם התגורר) - חזרה אמונת-ישראל להיות נחלת ההמונים.
 
ההתגלות הראשונה של אליהו הייתה בעת ניחום אבלים בבית חיאל בית האלי. נכח שם אחאב המלך והתריס כנגד האמונה בקדוש-ברוך-הוא, ואליהו הגיב בקנאות: “חי השם אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי”. מאותו רגע, נפלה בצורת קשה בארץ. אליהו, שחשש מתגובה מתלהמת של אחאב, התחבא על שפת נחל כרית - שם התקיים על לחם ובשר שסיפקו לו עורבים ממטבחו של אחאב. בהמשך, לפי הוראה אלוקית, עבר “צרפתה” והתגורר בבית אלמנה – אמו של יונה הנביא. כאשר חלה בן האלמנה “עד אשר לא נותרה בו נשמה” – התפלל עליו אליהו והחיהו.

שלוש שנים נמשכה הבצורת הקשה בישראל, ועוררה רבים לחזור בתשובה.

בשלב זה נצטווה אליהו להיראות לאחאב, ואז הציב כתנאי לחידוש הגשמים - כינוס של העם על הר הכרמל, לחזות בעימות המפורסם שבינו לבין 450 נביאי הבעל. שם, לפי הצעת אליהו, שחטו נביאי הבעל פר הקריבוהו על מזבח, וניסו לשווא בפולחניהם לגרום לבעל להצית אש בקרבנם. אחריהם, ניגש אליהו והורה להציף את השטח במים. הוא שחט פר, הקריבו על המזבח, התפלל אל השם – ואז ירדה משמים אש ששרפה את הקרבן וליחכה את המים. הנס המדהים גרם לכל הנוכחים לקרוא בקול גדול: “השם הוא האלוקים, השם הוא האלוקים”.

תופעה מופלאה נוספת מתועדת, לפיה התקיים אליהו במדבר במשך ארבעים יום מבלי לאכול ולשתות.
בעת הסתלקותו היחידה מסוגה, שהייתה על שפת הירדן, נכח תלמידו אלישע.

אליהו בקע את מימי הירדן בדרך נס והוא ואלישע עברו ברצועת היבשה שנוצרה - “והנה רכב-אש וסוסי -אש ויפרידו בין שניהם, ויעל אליהו בסערה השמימה”.

אליהו הנביא הוא האיש היחיד שמפורש עליו בכתובים, כי עלה בגופו השמימה. בספרי קבלה וחסידות מוסבר, כי העובדה המדהימה של עליית הגוף לשמים קשורה לעובדה פלאית אחרת, לפיה שהה גופו של אליהו ברחם אמו שנים-עשר חודשים - שלושה חודשים יותר מהרגיל! ההריון הנדיר באורכו הקנה לגוף יכולת להזדכך במידה שתאפשר לו לעלות לשמיים יחד עם הנשמה, ואליהו מימש את היכולת הזו.
 
מוצאו של אליהו

אין במקרא אזכור מפורש מי היו הוריו של אליהו ומה ייחוסו, וחז”ל חלוקים בדעותיהם בעניין: יש אומרים, כי הוא משבט גד ויש אומרים, כי הוא . משבט בנימין.

בספרי קבלה מופיעה דעה לפיה “אליהו הוא מתושלח”, סבו של נוח שמתקופת המבול. לפי אמרה אחרת של חז”ל: “אליהו זה פינחס (בן אלעזר בן אהרון הכוהן)".

יתכן, כי כוונת הדברים היא שרק נשמתם של מתושלח ופינחס התגלגלה בגופו, ואז אין מכך שום ראיה על מוצאו. אולם לגבי פינחס יש המפרשים כי הוא עצמו ממש אליהו - ואז נמצא, כי אליהו כוהן ומגיע משבט לוי.
אמנם מוזר קצת לומר, כי פינחס, שחי בזמן משה רבינו - הוא אליהו, שחי כחמש-מאות שנה אחרי משה-רבינו. ברם ישנם לכך סימוכין חזקים:

אין חולק על כך שפינחס זכה לאריכות ימים מיוחדת. במדרשי חז”ל מפורש, כי פינחס היה נביא-האלוקים בימי יפתח הגלעדי, שחי כשלוש-מאות שנה אחרי משה רבינו. במקום אחד אף מסופר, כי בעקבות מעשה שהיה בימי יפתח נענש פינחס ו”נסתלקה ממנו רוח -הקודש מאתיים שנה” - וחישוב פשוט מעלה, כי ההפרש בין שלטון יפתח למלוכת אחאב עומד על כמאתיים שנה. כך שמסתבר מאוד לומר, כי “היה דרך פינחס שיהיה נעלם זמן ארוך מהאנשים - ואחר -כך היה נראה בשם אליהו".

ישנם בתנ”ך גם כמה מאפיינים יחודיים שחופפים אך ורק אצל הדמויות פינחס ואליהו, מה שמחזק את ההנחה, כי אכן מדובר באותה דמות, שלכתחילה, בשלב שהוכרה בשם פינחס, זכתה לאריכות ימים מופלגת ובהמשך, בשלב שהוכרה בשם אליהו, עלתה בגופה השמימה ולעולם לא מתה.
 
אליהו - אדם או מלאך?

בספרי קבלה וחסידות מוסבר, כי בעת שעלה אליהו השמימה “גופו נעשההכמו גוף המלאך” . בספר הזוהר נאמר, כי עוד בטרם נוצר אדם הראשון – כבר ביום החמישי לבריאה - נברא אליהו כמלאך.

אם כן, אליהו נוצר לכתחילה כמלאך, הפך לאחר מכן לבן אדם - ושוב חזר להיות מלאך!

מני אז - “אליהו מתגלה בשני אופנים: פעם הוא לבוש בגופו - ואז הוא חייב במצוות ככל אדם מישראל. כך נתגלה לחכמי התלמוד וכך יתגלה לעתיד לבוא.

ולפעמים הוא מתגלה בצורה רוחנית בלי לבוש הגוף - ואז דינו כמת, שפטור מכל . המצוות”.
 
אליהו בזמן הגלות

על פי המסורת, מגיע אליהו לכל טקס ברית-מילה ולכן מכינים לכבודו ‘כיסא של אליהו’. הטעם לכך הוא, לפי שמקובל כי בזמנו “מנעו מלכות אפרים את המילה, ועמד אליהו וקינא קנאה גדולה ונשבע בשמים שלא יורידו טל ומטר הארץ... אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: ‘חייך, שאין ישראל עושין ברית-מילה, עד שאתה תבוא . ותראה בעיניך’".
 
הזדמנות נוספת בה מופיע אליהו היא ליל-הסדר ולכן נוהגים בקהילות האשכנזים למזוג כוס יין מיוחדת שנקראת ‘כוס של אליהו הנביא’. יש הנוהגים, כי לאחר שמוזגים את הכוס ופותחים את דלת הבית לאמירת “שפוך חמתך” – קמים וקוראים לכבוד אליהו: ברוך הבא!

בשתי ההזדמנויות האמורות, מופיע אליהו ללא גוף, אלא רק בצורת ניצוץ רוחני, ולכן הוא יכול להופיע בכמה בריתות ובלילות-סדר רבים בעת ובעונה אחת.
 
בתלמוד, מתועדות התגלויות של אליהו לצדיקים, כדי ללמדם תורה. החיבור המפורסם “תנא דבי אליהו” מכיל דברי תורה שגילה אליהו לרב ענן. לעתים, הגיע אליהו כדי להשיב לתלמידי חכמים על קושיות, כדי לעורר לפני צדיקים קושיות, כדי ללמדם מידות טובות ודרכים להחשת הקץ, או כדי להוכיח על מעשים לא ראויים.

“ישנן שלוש מדרגות בגילוי אליהו: יש הרואה אותו רק בחלום, יש הרואה אותו ונותן לו שלום אבל אליהו לא מחזיר לו, ודרגה שלישית היא זה שנותן לו שלום ואליהו מחזיר לו שלום”.

בהיותו בשמים, מלמד אליהו זכויות על עם ישראל. “כל מי שעושה מצווה, ממהר אליהו ואומר לפני הקדוש-ברוך-הוא: ‘כך וכך עשה פלוני’, ואינו זז משם עד שיכתבו זכות של אותו אדם". כאשר מתרגשת
לבוא צרה על עם ישראל, דואג אליהו להפעיל מליצי יושר, כדי לבטל את הגזרה.
 
אליהו מקריב קרבנות

עיסוק נוסף שיש לאליהו הוא הקרבת קרבנות. חז”ל אומרים, כי בכל יום ויום מקריב אליהו בבית-המקדש שבשמים קרבנות ‘תמיד’ (שני קרבנות שיש חובה להקריב ‘תמיד’, מדי יום).

הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מדגיש כי מדובר בקרבנות גשמיים. ראיה לכך ניתן למצוא בסיפור הבא:

בטרם עלה הצדיק המפורסם רבי שמלקא הורביץ על כס הרבנות בניקלשבורג, שימש ברבנות בעיר שינובה. כמו בכל קהילות ישראל, הייתה גם בשינובה קבוצת קצבים, שכל אחד מהם נהג לקנות בהמות בשוק, להביאן לשחיטה אצל השוחט ולמכור את בשרן. טבעי הדבר, שלא כל בהמה - כשרה, ואכן לא אחת נאלצו הקצבים למכור לגויים את בשר הבהמות שנמצאו טרפות, במחיר נמוך.

אולם קצב אחד מעולם לא הפסיד. אף פעם לא מצא השוחט מום בבהמותיו, ועמיתיו הקצבים ריננו אחריו כי עשה יד אחת עם השוחט וככל הנראה מכשילים השניים את בני הקהילה באכילת טרפות.

השמועה הרעה הגיעה לאוזניו של רבי שמלקא והוא קרא לשוחט לבירור.

השוחט מצדו העיד כי אף אותו מפליא הדבר - אולם זאת המציאות ואכן אף פעם לא נמצא פסול בבהמותיו של אותו קצב. הרב המסוקרן, שזיהה כי אמת בפי השוחט, זימן לפניו את הקצב ה’מוכשר’ ותבע לדעת: “מנין אתה יודע לרכוש תמיד בהמות כשרות?”.

השיב הקצב, כי מנהג לו להעניק ליהודי בשם הרב נטע מדי ערב שבת בשר לכבוד שבת, ובתמורה - מגיע עמו הרב נטע אל שוק הבהמות ומורה לו במטהו אלו בהמות לקנות.

תשובתו זו של הקצב הדהימה את הרב שבעתיים. אותו רב נטע הוכר כאיש פשוט, שכל העת רחשו שפתיו פרקי תהילים ולכן כונה ‘רב נטע’לי אומר התהילים’.

ברבות השנים הוא התפרסם בזכות חיבורו “סידור עולת תמיד” ונאמר עליו כי היה אחד מל”ו הצדיקים הנסתרים של דורו. אך באותה עת, לא ידע איש על מעלותיו, ולכן לא הבין הרב: מה לאומר התהילים ולגילויים על-טבעיים שכאלה?

לא חס הרב על כבודו ובא בעצמו אל רב נטע בשאלה: “מה מעשיך בשוק, האם סוחר אתה?”. השיב הרב נטע: “בשוק אני נוהג לפגוש את אליהו הנביא”.

תהה הרב: “מה לאליהו הנביא בשוק, בין תגרים גויים?”.

הסביר הרב נטע: “בשעה שהחריבו הגויים את בית -המקדש, הם בזזו את הטלאים שהיו בלשכת הטלאים. ברבות השנים, נולדו מאותם טלאים ולדות וולדי-ולדות והם פזורים ברחבי העולם. מכיוון שעל –פי ההלכה, אסור ליהודי ליהנות מוולדות של בהמת-הקדש - מקפיד אליהו להגיע לכל שווקי הגויים ולקנות את אותן בהמות שמקורן בטלאים שהיו בבית -המקדש, כדי שלא תגענה לידיים יהודיות ותגרומנה להן להיכשל באיסור. את הבהמות שוחט אליהו ומעלה כקרבנות ‘תמיד’ בבית -המקדש שבשמים”.

ברגע שנזכה לבניין בית-המקדש - יקריבו על המזבח במשך ארבעה ימים בהמות מאוצרו השמימי של אליהו. ההלכה מחייבת שהבהמות הקרבות תופרשנה ותיבדקנה ממום ארבעה ימים מראש - ובאותו זמן רק לאליהו תהיינה בהמות כאלה.

בהזדמנות, בערב פסח בשעות אחר -הצהריים, איחל הרבי מליובאוויטש במעמד רבים בבית מדרשו שבניו-יורק, כי נזכה לאכול עוד הלילה מקרבנות הפסח. אמנם, ציין הרבי, בארץ ישראל כבר ירד הלילה, כך שאף אם ייבנה פתאום בית-המקדש - כבר עבר זמן שחיטת הפסח (שהנו בערב החג) - אולם נוכל לפחות לטעום מזבחיו של אליהו הנביא...

אליהו והגאולה השלמה

נאמר בחתימת ספר מלאכי: “הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם”. מעניין לציין, כי האות ו’ נעדרת כאן משמו של אליהו (אליה). בסך הכול, ישנם חמישה מקומות בתנ”ך בהם מופיע שמו של אליהו בלי ו’ - ובמקביל, ישנם חמישה מקומות בתנ”ך בהם מופיע שמו של יעקב אבינו עם ו’ - יעקוב.

מוסבר על כך, כי “יעקב נטל אות משמו של אליהו (כ) ערבון, שיבוא ויבשר . גאולת בניו”.

ולמה חמש פעמים? - כי האות ו’ מזכירה צורה של אצבע, וחמש הפעמים מסמלות חמש אצבעות כביכול שניתנו מאליהו ליעקב כתקיעת –כף.

מתי בדיוק בגאולה יבוא אליהו ולאיזו מטרה?

מסיכום כל דברי חז”ל עולה, כי אליהו הנביא יופיע בעידן הגאולה שלוש פעמים: לפני מלחמת גוג ומגוג, לפני התגלותו הסופית של המשיח ולפני תחיית המתים.

לפני מלחמת גוג ומגוג - יבוא המשיח בעיקר כדי “לשום שלום בעולם”. כלומר: לטפל ב”שנאות שבין בני אדם”, או “לעשות שלום לישראל מן האומות”. בנוסף, יחזיר אליהו אל חיק עם ישראל את כל המשפחות שרוחקו בזרוע, יוציא מכלל ישראל את אלה שנכנסו בזרוע (למעט משפחות שנשכח עברן ונטמעו בעם) וגם ידאג “להשוות המחלוקת” שיש בין החכמים בדברי תורה.

במסגרת תמימות הדעים שישיג אליהו בכל הנושאים הלימודיים, הוא גם יפשוט את כל הספקות הבלתי פתורים. בתלמוד, לאחר שמוצגת בעיה שלא נפתרה, מופיע לרוב הביטוי הארמי ‘תיקו’, שמשמעותו הפשוטה היא - תעמוד.

כלומר, הישאר בספק, מאחר שלא נתקבלה הכרעה. אולם על פי המסורת, מתייחסת המילה ‘תיקו’ לאליהו הנביא והיא ראשי התיבות: תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות (בעיות).

לפני התגלותו הסופית של המשיח - יבוא אליהו כדי לבשר על בואו הקרוב של המשיח. לכך בפשטות מתכוונים בעת שאומרים בברכות שלאחר אמירת הפטרה: “שמחנו השם אלוקינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך”.

ישנן דעות שאליהו יקדים את המשיח ביום אחד, וישנן דעות – שבשלושה ימים. על פי התלמוד, ישמיע אליהו את הבשורה לשבעים ואחד חברי בית-הדין הגדול - הסנהדרין - שייכון מחדש בטבריה. יש אומרים, כי אליהו יהיה גם זה שיעניק סמיכת חכמים כהלכתה לחברי הסנהדרין ויהפכם לדיינים מושלמים.

מדברי הגמרא משמע, כי אליהו לא אמור לבוא לבשר בשבת - מפני שייתכן ויש בכך חילול שבת, וגם לא בערב-שבת - “מפני הטורח”. אולם מדברי הרמב”ם מוכח, כי הוא עשוי כן להופיע בשבת ואז יסביר מדוע אין בכך שום חילול שבת. גם באשר לערב שבת, סביר להניח כי בני -ישראל מוכנים לשאת את הטורח שבכך - ובלבד שכבר יבוא מבשר הגאולה.
 
לפני תחיית המתים - יבוא אליהו כדי לחולל את תחיית המתים. וכלשון חז”ל: “ותחיית המתים בא על ידי אליהו הנביא זכור לטוב, אמן”. בתחייה יקומו הגופים מזוככים וכשירים להכלת גילויי אלוקות, ומכיוון שאליהו הוא היחיד שכבר הצליח לזכך את גופו שלו ולהביאו להכלת אלוקות, עת עלה בסערה השמימה - הוא זה שגם יפעל זאת על כל הגופים.

עוד נאמר במדרש, כי אליהו יהיה מי שיחשוף ממקום מחבואם את צנצנת המן, צנצנת שמן השמחה ומטה-אהרון, שהוטמנו בימי יאשיהו מלך יהודה, ויש אומרים - גם את הכלי שמכיל מי-חטאת - מי מעיין שמעורב בהם אפר פרה אדומה, המיועדים לטהרת טמאי-מתים.

ראוי לציין, כי מקריאה ראשונה של דברי חז”ל עשוי להיראות כאילו קיימת מחלוקת מתי יבוא אליהו ומה יעשה. אולם הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מוכיח, כי המחלוקת היא רק על איזה עיתוי ואיזו תכלית נאמרה נבואת מלאכי הנזכרת, “הנה אנוכי שולח לכם...”. אך לכל הדעות, יופיע אליהו בכל המועדים ויעשה את כל הדברים.

אליהו ו”משיח עכשיו”

אחד מעיקרי האמונה שניסח הרמב”ם הוא להאמין כי המשיח צריך לבוא בכל יום. לאור האמור, שבשורת אליהו אמורה להקדים את בוא המשיח ביום (או בשלושה ימים) - כיצד ייתכן שיבוא המשיח היום, אם נכון לאתמול עדיין לא שמענו את קולו המבשר של אליהו?

הרב יצחק זאב מבריסק אמר על כך: הבה נותיר למשיח או לאליהו עצמם, לכשיופיעו, לענות על השאלה...
למעשה - יש אומרים, כי אילו נזכה ויחיש הקדוש -ברוך -הוא את ביאת המשיח בתהליך מיידי, הוא יוותר על בשורת אליהו.

כראיה לכך, מביאים את הסיפור המפורסם על רבי יהושע בן לוי שפגש פעם את אליהו הנביא על פתח מערת רבי שמעון בר יוחאי, ושאלו: “מתי יבוא המשיח?”. השיבו אליהו: “לך ושאל אותו בעצמו”. שאל רבי יהושע: “היכן הוא יושב?”. השיב אליהו: “על פתח העיר רומי”. כלומר - בגן עדן, מול שער רומי.

שאל רבי יהושע: “כיצד אזהה אותו?”. השיבו אליהו: “הוא יושב בין עניים מצורעים, ולהבדיל מכולם - שבבת אחת מסירים את כל תחבושותיהם, מנקים את כל הנגעים ומחזירים את התחבושות - מטפל המשיח בכל נגע בנפרד ולא מסיר שתי תחבושות בבת אחת, כדי שברגע שיקבל הוראה ללכת לגאול את העם, לא תעכב אותו עוד חבישה”.

הלך רבי יהושע ולפי הסימנים אכן איתר את המשיח. “שלום עליך רבי ומורי”, קרא לפניו. “שלום עליך בן לוי”, השיבו המשיח.

“מתי יבוא אדוני?”, שאל רבי יהושע. “היום!”, השיב המשיח.

שב רבי יהושע לאליהו והביע אכזבה: “המשיח שיקר לי! הוא אמר שיבוא היום - ולא בא!”. כלומר - הרי אתה, אליהו, לא בישרת אתמול על בואו וכיצד אפוא ייתכן שהוא יבוא היום?! ענהו אליהו: “המשיח התכוון שיבוא ‘היום’ - ‘אם בקולו תשמעו’“. כלומר – אם תהיו ראויים וזכאים לכך שיחיש הקדוש-ברוך-הוא את ביאת המשיח בתהליך מיידי ואז הוא יוותר על בשורתי.

ברם, הרבי מליובאוויטש מלך המשיח אומר, כי בכל מקרה “בא אליהו הנביא לטבריה בפועל ממש כל יום ומבשר אודות המשיח – (במיוחד) לאלו שעומדים במעמד ומצב של ’אחכה לו בכל יום . שיבוא’“, כך שאכן “משיח יכול לבוא בכל יום”.

אליהו וגילוי הקץ

בשנת של”ג (1,573) חי בעיר צפת יהודי פשוט, תמים וצנוע, שידע להתפלל - אך לא ללמוד. לילה אחד, לאחר שסיים לערוך ‘תיקון חצות’ (תפילה הנאמרת בחצות הלילה לסיום הגלות ובוא הגאולה), נשמעו דפיקות בדלת. “מי שם?”, שאל בהפתעה.

מעולם לא דפקו בביתו בשעות שכאלה. “אליהו הנביא”, נענה קול מעבר לדלת.

מיהר האיש לפתוח את הדלת, ואל החדר נכנסה דמות מפיקה אורה.

“באתי לגלות לך את שנת ביאת משיח צדקנו”, אמרה הדמות. “אך בתנאי אחד: עליך לספר לי מעשה מיוחד שעשית ביום בר - המצווה שלך, שבגללו פסקו בבית -דין של מעלה כי תזכה שאתגלה אליך ואגלה לך סודות נעלמים”.

השיב היהודי הצפתי בתמימות: “מה שעשיתי - עשיתי לכבודו של הקדוש-ברוך-הוא, וכיצד אוכל לגלות זאת לאחרים?! גם אם יעלה לי הדבר במחיר הפסד הסודות הנעלמים - אני מוכן לכך. לימדוני, כי יהודי צריך להסתיר את מעשיו הטובים ולעשותם למען הקדוש-ברוך-הוא בלבד!”.

תגובתו זו של היהודי הצפתי עוררה בעולמות עליונים הערכה עצומה. להסכים להחמיץ את ידיעת הקץ - אך ורק כדי לשמור על טוהר הכוונה שבמעשיו!

לאחר דיון בבית -דין של מעלה נפסק, כי על אליהו, ששב בינתיים השמימה, לחזור ולהתגלות אל היהודי, ללמדו תורה ולגלות לו סודות נעלמים. וכך הפך האיש הפשוט לצדיק מופלא, יחיד בדורו, מבלי שאף אחד ידע מגדולתו.

כאשר הגיעה עת פקודה ונפטר הצדיק לבית עולמו, הוחלט בשמים כי שכרו יהיה לרדת שוב לעולם הזה - אך הפעם ייאלץ להתגלות ולגלות בעולם דרך חדשה בעבודת השם. בדרכו זו, ימלא את העולם ברוח טהרה ורוח-הקודש, יאיר את לבבות ישראל באור חדש, יקדש שם שמים וימלא את הארץ דעה - ובכך יקרב את קץ הגאולה.
מנהיגם של הצדיקים הנסתרים בדור שקדם לרבי ישראל בעל-שם-טוב, רבי אדם ‘בעל שם’ מרופשיץ, גילה כי זו נשמתו של הבעל-שם-טוב.

אנחנו ואליהו

בקורות החיים של אליהו הנביא בולטות שתי תכונות מיוחדות: מסירות-נפש וקנאות.

מסירות -נפש, מסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, אינה קפיצה מראש הגג. זו גם לא צריכה להיות עשייה רועשת, שתופסת כותרות. אדרבה, כמו שנאמר לאליהו, “לא ברעש השם” - הקדוש-ברוך-הוא לא מתגלה באווירה ‘רועשת’. מסירות -נפש היא פשוט התמסרות אמיתית ומוחלטת, בכל מצב, אל המחויבויות שבתורה.
במיוחד, כאשר מזדמנת לידינו מצווה כלשהי, יש להתעלות מעל תהיות נפסדות מסוג ‘האם באמת אני מסוגל כעת לקיים את המצווה’. לדעת, כי אם מזמן הקדוש -ברוך -הוא מצווה לאדם, בוודאי שגם ממלא אותו בכוחות הנדרשים לביצועה.
 
בנוסף, צריך יהודי ‘להדליק’ את הקנאות שבנפשו. לצאת מד’ אמותיו ולקנא את כבוד השם  - ללכת ליהודים ולדבר עמם בדרכי נועם, בדברי רגש - בשפת הנשמה  - ובכך להצית  את אש האמונה שבקרבם. וכמו שנאמר: “רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה". הליכה כזו באורחותיו של אליהו ממהרת עוד יותר את ביאתו אלינו “לפני יום השם הגדול והנורא”, כדי לבשר על הגאולה שעל -ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו.